וגל וינשטיין ומאשה זוסמן בהלנה רובינשטיין
מקום ומקומיות
כפר קרע, קיץ 2005
אמתסאל שלבי, כירם אבו-לפח, לובנה עיד, ליאונור קורבי, נג'ואה זחאלקה, סיהם הייכל, עפאף מוסלמנה, רמזיה כנאענה בהנחיית: אסנת בר-אור
אוסף הצילומים שבתערוכה מקום ומקומיות צולמו בקיץ 2005 ע"י נשות חינוך מכפר קרע, במסגרת סדנת צילום המתקיימת בכפר קרע במשך שלושה חודשים. מרבית הצילומים צולמו בכפר קרע, חלקם צולמו בפרדס-חנה, בית- לחם, חדרה, רמת-גן, ת"א ועוד.
עבודת הצילום מאפשרת לצלמות להביא את תמונת העולם דרך זווית הראייה האישית שלהן, ובכך לתת ביטוי לתפיסת עולמן, ולזהותן. מגוון הצילומים מציע התבוננות לחלל הביתי, לפעילות יומיומית, למפגשים משפחתיים, וליחסים אנושיים. הצילום מאפשר לנשים לבחון את סביבתן, לתאר ולאפיין את החומריות והאסטטיקה, ולתעד את הנכסים התרבותיים המסורתיים כמו אוכל, דת, מרקם משפחתי ועוד. יחד עם זאת, המצלמה מאפשרת לצלמות לאתגר ערכים ופרקטיקות שטעונות שינוי, הן בתוככי החברה הערבית, והן ביחסה של המדינה והחברה היהודית כלפי המיעוט הערבי.
המרחב הציבורי, כפי שעולה מהתמונות, חושף מורכבויות ופערים. צלחות הלוויין הממוקמות בצמוד לכיפת המסגד הזהוב מפגישות בין העולם המסורתי- דתי לבין הטכנולוגי והגלובלי. המרקם הארכיטקטוני מראה טיפוח של הבתים לצד הזנחה של המרחב הציבורי. מבנים כפריים עתיקים, נכסים בודדים של ארכיטקטורה כפרית פלשתינית, מתפוררים בהיעדר שימור נאות, וצמח הסברס שמבטא עבורם את הקשר לאדמתם, מצולם בגן זיכרון לזכר לחללי צה"ל בחדרה. במישור האזרחי, צילומי הדרכון ותעודות הזהות בתערוכה מציפים את הבעייתיות של מיצובם של הערבים בישראל בשולי החברה והאזרחות ואת יחסה של המדינה לאזרחיה.
התערוכה נעה על מספר משורים, המרחב הביתי מול המרחב ציבורי, דרך נקודות המפגש והחיכוך שבין הספירות השונות, הרצון לטפח ולשמר נכסים תרבותיים לצד השאיפה לשנות נורמות ופרקטיקות, והמתח שבין אפליה, הגבלה והשתקה לבין חופש, עצמאות, יוזמה ועוצמה.
עבורי אישית, הסדנה והתערוכה מהווים תהליך לימוד מרתק ומעשיר. כצלמת וכמורה לצילום, אני מתוודעת ביתר עוצמה, לכוחו של הצילום במתן ביטוי לסיפור הלא מסופר ולקולם ולתמונת עולמם של אנשים וקהילות. כאישה וכיהודיה, אני שואבת כוח והשראה מההיכרות עם הנשים ועם עולמן. השיחות שקיימנו, שרק חלקן מוצאות את ביטויין בתערוכה, תרמו לי מאד, ואני מלאת הכרת תודה לקבוצת הנשים בסדנה על התהליך והחוויה המעשירים. אסנת בר-אור, ספטמבר 2005
עפאף מוסלמנה
בית הספר לפיסול "בסיס" מציג
תערוכה שנתית, תלמידי פיסול, ציור וצילום
23.9.05 – 8.10.05 פתיחה: יום שישי, 23.9.05, בשעה 11.00,
שעות: ימים א-ה : 15.00-10.00, יום שישי: 10.00 - 13.00, שבת: 14.00- 11.00
על התערוכה:
התערוכה השנתית מציגה את עבודות בוגרי בית הספר בשנת 2005 במסלול פיסול, לצד תצוגת עבודות של כלל התלמידים. התערוכה פורסת תמונה של עבודה סינרגיסטית בין תחומי הלימוד השונים, לקראת הכרה רחבה של שפת הפיסול. בנוסף לתלמידי המסלול מציגים בתערוכה תלמידי הקורסים ללימודי חוץ: פיסול קרמי ואבן, ציור ורישום וסדנאות הצילום.
תלמידי פיסול לומדים בבית הספר קורסים בתיאוריה ותולדות האמנות, רישום, קומפוזיציה, פיסול וטכנולוגיה. תוצרי הקורסים השונים מוצגים בתערוכה על מנת לאפשר מבט כוללני על תכנים ושלבים בלימודים וכדי לאפשר דיון פנימי על תהליך הלימוד והסינטזה ההולכת ונרקמת בין ההיבטים השונים של העשייה התלת ממדית.
בקורת העבודות נערכת בתערוכה במהלך ימיה הראשונים של שנת הלימודים החדשה וזאת משני טעמים: ראשית, תלמידי "בסיס" מוזמנים להגיע לבית הספר ולעבוד במהלך חודשי החופשה - אם בהשלמת עבודות לתערוכה, אם בעבודות אישיות – כשסדנת בית הספר משמשת להם כסטודיו. תקופה זו חשובה ביותר לתרגול ההתמודדות העצמאית ולעידוד היצירה הלא מונחית. שנית – בקורת העבודות מופנית קדימה, כהכוונה להמשך העשייה וכבמה לשיחה על הדגשים הקבוצתיים והאישיים בשנת הלימודים החדשה. לכן, הסיכום והסקת המסקנות נערכים בסמוך לפתיחתה. השנה תיערך בקורת העבודות בימים 21.9 ו- 22.9 , בין השעות 9.30 – 14.00 .
לפרטים נוספים ולתאום ביקור: טל: 8663004 - 09.
חלון האמנות של "נגה היקרה" מציג 24 שעות ביממה:
חצר אחורית
תערוכה של: , 24.9.05 – 30.10.05
פתיחה: מוצ"ש, 24.9.05, 20:30, רחוב רוחמה 6, נגה, יפו
הצייר יהושע פרונט התגורר בשנה האחרונה בקצה שכונת נגה, מתחת למאגרים העצומים של תחנת הקמח ברחוב פוריה. פרונט רשם את התחנה מחלונו רישום מתאר-חווייתי-פרשני (כלומר אקספרסיוניסטי). הוא מצייר את תחנת הקמח לא כאלמנט ארכיטקטוני מאסיבי בלבד, אלא כסוג של משאת נפש. זה הנוף הנשקף מחלונו, ואל הנוף, באשר הוא, נישאת נפשו. פרונט רושם את נופי דרום העיר הנשקפים אליו מחלונות הדירות בהן הוא חי ועובד. נופי דרום העיר ויפו שהן החצר האחורית של תל אביב. החצר הזו היא משאת נפשו, ומן החלון הוא יורד אל החצר עצמה, ואל הרחוב: אל ההומלס על המדרכה, אל כלב שוטה, אל החתולים, אל האשפה. וגם הם - באשר הם נוף חצרו - משאת נפשו.
לצד הרישומים האקספרסיביים מציג יהושע פרונט, לראשונה, שירים קצרים שהחל לכתוב. גם השירים, כמו הרישומים נאים בין ריאליזם (תיאור) להפשטה מתונה (חוויה). למשל: "צליל אטום חדגוני / ארוך כציפייה / בדידות / צבעה אפור מתכתי / טעמה טעם / סבון כלים / על צלחת / לא שטופה כראוי". בתערוכה רישומי פחם וגיר על נייר שהם הכנה לציורי שמן.
יהושע פרונט
2 תערוכות חדשות בביתן הלנה רובינשטיין
הפתיחה ביום שישי, 30 בספטמבר 2005, בשעה 12 בצהריים, אוצרת: אלן גינתון
גל וינשטיין : עמק החולה
הפרויקט החדש של גל וינשטיין (נ. 1970), הוא מעין ביצוע מחודש של אלבום התצלומים ההיסטורי המפורסם של פטר מירום "שירת האגם הגווע", 1960, שהיה פופולרי מאוד בארץ בשנות ה?60 ונמצא על מדף הספרים בבתים רבים. הספר תיעד את ייבוש אגם החולה ואת הניסיון להפוך אותו לאדמה ראויה לעיבוד חקלאי. פרויקט הנדסי שאפתני זה לווה בסיסמאות של כיבוש הקרקע, בנייה וקידמה, אך התברר ככישלון וכפגיעה באיזון הטבעי של האזור. בדיעבד תיעדו התצלומים לא רק את חורבנם של הנוף והטבע ואת היופי ההולך ונעלם, אלא גם את סוף עידן התמימות של הפרויקט הציוני המודרניסטי. פרויקט על סוף.
דימויים חזותיים שזכו למעמד מיתולוגי בתולדות הציונות – אדמה שהתבקעה, עמק, ב??יצה – עוברים בעבודתו של וינשטיין טרנספורמציה ומבוצעים מחדש בחומרים מתועשים וסינתטיים שונים באופן עמלני ובקנה מידה גדול; הביצוע משבש ומחייב ראייה באור חדש.
זוהי תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של האמן, שעבודותיו עוסקות בדימויים מרכזיים בהוויה הישראלית. התערוכה מלווה בקטלוג.
גל וינשטיין , "עמק החולה", 2005
מאשה זוסמן : ציורים שחורים
שני אספקטים בולטים בעבודות החדשות של מאשה זוסמן: האחד הוא עיסוק בפני השטח של מצע הציור/האובייקט, והשני – מוטיב פרחים חושני.
לפני שנה, בעבודת הסיום הווירטואוזית שלה בבצלאל, ציירה זוסמן (ילידת 1972, אוקראינה), את הפרחים במשולב עם חיות פרא ונערוֹת – שילוב של טבע ומיניות – על מבנה עץ, ארגז מסע, שפיתחוֹ נעול. בעבודות החדשות מבנה עץ זה נוכח רק כאובייקט מדומיין מבעד לאוסף הלוחות – מצע הציורים. זוסמן מציירת, חורטת, בעטים כדוריים סטנדרטיים על לוחות העץ המשומשים – ציור דל אמצעים ואובססיבי במופגן, המסמן את הלוחות המגושמים בשכבה דקה, כקעקועים על פני העור. מוטיב הפרחים הוא עשיר ודקורטיבי – פריחה שחורה או מדממת של יופי, מיניות ומוות. מבנה העץ הנעול, שהזכיר במשהו את דלת העץ של מרסל דושאן בעבודתו האחרונה, התפרק, כמו נשבר.
התערוכה מלווה בקטלוג.
מאשה זוסמן "פריחה" 2005
