שמור לביקורת
תערוכה חדשה בגלריה עירוני רמלה רח' הזית 4 , רמלה
שעות פתיחה: ימים ה': 15:00 – 20:00 ו': 11:00 – 14:00
צוות אוצרות עירוני רמלה – הילה בר-נוף, נועה ביגמן , מתן ישראלי, יילה לנדאו-פינסקי, אבשלום סולימן-אלטשולר, אנה קיטייגורדסקי, רעות שאער
אמנים משתתפים:
12 הנועזים: קבוצת סלונה:
אבישי אייל גל וינשטיין יעל עומר ינאי יחיאל
יחזקאל ירדני דורון סולומונס נתן דביר דדי ליפשיץ
אסד עזי לארי אברמסון קרן שפילשר סשה סרבר
גדעון גכטמן רפי לביא רועי מרדכי מאיר טאטי
אבי גנור מיקי קרצמן יובל כספי רימה ארסלנוב
דויד ריב מיכה אולמן רנה רזניקוב ודניאל רוזנטל
דויד וקשטיי דוד גינתון סטייסי קובנר אדם שר
אורי גרשוני שרון ב.ה
פתיחה: יום ה', 11.5.2006 , 20:00
התחנה לאמנות עכשווית ברמלה מפעילה בעיר זו השנה הרביעית פרויקט שבבסיסו הבנת הזיקה בין יצירת אמנות, חינוך לאמנות ועבודה קבוצתית באוריינטציה חברתית. נבחרת הציור המקומית (נ.צ.) פועלת במקום מתוך שיתוף פעולה בין סטודנטים מבצלאל לנוער מקומי. העבודה המשותפת מוקדשת ליצירת מעבדה בתוכה נבחנות שאלות הנוגעות למקומה של יצירת אמנות בחברה. תחנות נוספות לאמנות פועלות במסגרת פרויקט רשת, תחנות לאמנות באופקים, נצרת, רהט וראשון-לציון. עירוני רמלה, הגלריה החדשה בתחנה לאמנות עכשווית ברמלה, נפתחה במרץ השנה והציגה תערוכה ראשונה משותפת לנ.צ ול-12 הנועזים- קבוצה של אמנים מוכרים בסצנה הישראלית.
שמור לביקורת, התערוכה השנייה בסדרת התערוכות לשנת 2006, מפגישה שתי קבוצות אמנים לתערוכה משותפת במגרש חדש. 12 הנועזים , חמישה-עשר אמנים משלושה דורות שונים באמנות בישראל, פוגשים את קבוצת סלונה התל-אביבית המונה חמישה-עשר אמנים צעירים המציגים בשיתוף מזה שנתיים.
12 הנועזים מציגים סדרה של 'טריטוריות' פרטיות של עבודות המסמנות את דרכו האישית של כל אחד מהם באמנות המקומית. המבט המתאפשר מפריסה זו של 'אשכולות' של יצירות נמתח על צירי הזמן והמרחב התרבותיים של האמנות בישראל. צירים נוספים בתערוכה, בין-דוריים ומורכבים, מסומנים דרך עבודותיהם של 12 הנועזים ומשרטטים את יחסו של כל אמן לפעלתנות חברתית ולמודעות פוליטית כחלק בלתי נפרד מהלקסיקון של יצירת האמנות.
אמני סלונה מציגים עבודות אישיות הטבועות בחותם שמשאירה הדרך בין תל-אביב לרמלה על המתבונן. סדרה של פרויקטים אישיים שנוצרו בעקבות המפגש עם העיר רמלה עושה שימוש באיקונוגרפיה ובדימויים מתרבות הצריכה הישראלית, המסמנים מרחב מקומי מבעבע שעובר תהליך מואץ של האחדה חומרית ותרבותית. עבודות שונות מאזכרות את תרבות עיצוב השיער, הלוטו וההימורים בספורט, ואת חלחולן של סצנות שוליים למיינסטרים של תרבות הנוער הישראלית. בכולן נוכחת הדרך הפרטית והציבורית שנמתחת בין רמלה לתל-אביב, המצביעה על קו גבול דמיוני ופרוץ בין שתיהן. הערב-רב של התרבות החזותית המפעפעת משני עבריו של קו הגבול הזה, מסמנת את ההיבדלות המנטאלית בין שתי הטריטוריות האלה במרחב הישראלי כמעשה בדיה שיש לחללו ולפרוץ את גבולותיו. התערוכה כולה עומדת בסימן המעבר בין הגבולות המסומנים בה- פנימיים וחיצוניים, ממשיים ומדומים.
משחק 1, רימה ארסלנוב
חללים האבודים
מיצב: דלית שרון ואלדד שאלתיאל
"הגלריה החדשה- סדנאות האמנים" אצטדיון טדי- ירושליים
פתיחה-13 למאי מוצ"ש 2006 נעילה: 18.8.06
מיצב "חללים אבודים" יצירה משותפת של האמנים דלית שרון ואלדד שאלתיאל מוצבת בחלל "הגלריה החדשה- סדנאות האמנים", ומתייחסת לחללים האפלים שמתחת לטריבונות אצטדיון טדי . קונסטרוקציית בטון וברזל אליפטית, המזכירה במהותה את המבנה הקלאסי של האצטדיון היווני והרומי,מהווה, הודות למבנה המופלא של האצטדיון, ממשק מיוחד בין "עולם הכדורגל" לעולם האמנות.
המיצב עשוי מבנה עופרת הנשען עם כל כובדו הרעיל על קונסטרוקציה של זכוכית. כך נוצר שיווי משקל עדין בין העופרת הרעילה לבין הזכוכית השבירה, הפוצעת אך גם מחזיקה ותומכת בה. איזון זה מייצג את שיווי המשקל העדין של הרקמה החברתית בישראל בכלל ובירושלים בפרט, וחושף את החיבור הייחודי בין השימוש החברתי תרבותי באצטדיון כמרכז כדורגל וספורט לבין היותו מרכז לעשייה אמנותית.
המיצב ילווה ברב שיח "לחם ושעשועים", שיתקיים ביום ה'
25.5.06בשעה19-30, בנושא ספורט, ארכיטקטורה ואומנות בחברה הישראלית.בהשתתפות:פרופ' ניסים קלדרון ,דר' דנה אריאלי הורוביץ, דר' עידו נבו ומר חיים ברעם.
היוצרים:
אלדד שאלתיאל – בוגר בצלאל ואוניברסיטת קולומביה, . אוצר החוגים במוזיאון ישראל ומרצה בחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי המכללה למינהל. חי ויוצר בירושלים.
דלית שרון-בוגרת בצלאל, חיה ויוצרת בתל אביב. ציירת ואמנית מיצב. מלמדת בטכניון במחלקה לאדריכלות נוף ובמוזיאון ישראל. הקימה לאחרונה, בשיתוף עם אמנים נוספים, את עמותת "כנפיים" – מרכז אמנות ותיאטרון מקצועיים לאמנים בעלי צרכים מיוחדים.
חללים האבודים דלית שרון ואלדד שאלתיאל
גל וינשטיין: חתך
תערוכה חדשה בבית טיכו, רח' הרב קוק 9, ירושלים, 02-6245068
אוצרת: תמנע זליגמן
הפתיחה: יום שישי 19.5.06 בשעה 12:00
תערוכתו של האמן גל ויינשטיין – חתך, היא התערוכה השנייה בסדרה שמפגישה אמנים ישראלים עכשוויים עם היבטים שונים של בית טיכו. התערוכה כוללת מספר עבודות חדשות שיצר וינשטיין בהשראת ההיסטוריה של בית טיכו, הרהיטים המוצגים בו שהיו שייכים לאנה טיכו ובעלה דר' טיכו, ולמסורת רישום הנוף המעולה ביצירותיה של אנה טיכו.
רבות מעבודותיו של גל וינשטיין חוקרות את הדרך שבה אנו תופסים את הנוף המקומי בהקשריו התרבותיים, הפוליטיים וההיסטוריים. המיצב והעבודות הנלוות לו בתערוכה עוסקים אף הם באותו נושא, אך מוסיפים לו גם את ההקשר הספציפי של רישומי הנוף של אנה טיכו ושל בית טיכו בכלל.
העבודה המרכזית בתערוכה – "חתך" – עוסקת בפן הגאו-פיזי של ירושלים באמצעות מיצב המדמה חתך רוחב בקליפת כדור הארץ בעיצומה של פעילות ססמית. העבודה מבוססת על איור מספר לימוד המסביר את התופעה הגאולוגית, ואולם ההמרה מהמדיום הדידקטי להקשר מוזיאלי ומהדף לחלל תלת-ממדי מעניקה לדימוי ממד שהוא מעבר לפיזיות הצרופה ומעלה שאלות על הדרך שבה אנו רגילים להתמקד במעטה החיצוני ולהתעלם מכל המתרחש תחתיו. מעל תזוזות האדמה מוצבת דמות של שחקן גולף – מטפורה אירונית ומשעשעת לשאננות של החברה לנוכח משבר ממשמש ובא.
עבודות אחרות שולבו בתצוגת הקבע שבבית – למשל "רישומי" נוף שהוכנו מצמר פלדה או מראה הממוסגרת בסגנון אירופי, שבה הוחלפו העיטורים הצמחיים בסמלים צבאיים. באלה וינשטיין פותח בשיח עם נופי הפחם והעיפרון של אנה טיכו, ובדרך חתרנית מאיר את הפרדוקס של עולם תרבותי ואינטלקטואלי אירופי שהתקיים בתוך הבית הערבי הירושלמי מן המאה ה-19.
רכיב מרכזי בעבודותיו של וינשטיין הוא השימוש שנעשה בהן בחומרים מודרניים. הוא מעדיף חומרים מעובדים על פני חומרים טבעיים. גם כשהוא עובד בעץ הוא משתמש באם-די-אף ובעץ לבוד ולא בעץ מלא. הדשא עשוי פלסטיק והנוף עשוי צמר פלדה. כך הוא נוטע את עבודתו במובהק בראשית המאה ה-21, עידן המאפשר לעבד נוף ולארוז אותו ולמזער עץ זית עד שיהיה לחלק מדגם פסל חוצות.
גל וינשטיין, חתך
אור קדר snapshots
26.5.06 – 27.4.06
האוצרת: גבריאל מאורר
תערוכה זו נושאת בחובה את מקורה הצילומי.
האמן מציג ציורי דיו מדוללים הבנויים שכבות שכבות על גבי בד לבן. קווי המיתאר רושמים דימוי המתייחס ללובן הבד ומוקפא בסביבה לבנה כמו בצילום הלוכד את רגע התיעוד ונפתח לפרשנויות רבות.
בתערוכה מוצגות עבודות משתי סדרות של האמן אור קדר: "ספק כוח" ו"סנפשוטס".
הסדרה "סנפשוטס" נעשתה על פי צילומי חטף (סנפשוטס) וציטוטים מתולדות האמנות. סדרת "ספק כוח" שאובה מדימוי ים ומים.
"סנפשוטס" הינה סידרה בגווני דיו בהירים, כאשר קוי המיתאר החומים, הנשטפים על ידי תכלת וכסף, ומתפקדים כפוזיטיב או נגטיב של הדימוי. הבד הלבן משחק תפקיד מכריע במערך הצבעוני בציור בדומה לנייר הלבן בהדפסת צילום שחור לבן. בתהליך פיתוח ידני של צילום שחור לבן, עובר הצילום שלוש אמבטיות: מפתח, זרז וקובע. זמן השהייה במפתח הוא הזמן הקובע את מידת פיתוח התמונה ומידת ניגודי השחור-לבן בעבודה. ציוריו של קדר נדמים כאילו שהו זמן קצר בלבד באמבטיית הפיתוח והועברו לאמבטיית הקובע ברגעים הראשונים בהם התגלה בהם הדימוי.
בסדרה "ספק כוח" זמן הפיתוח כביכול היה ארוך יותר והצבעים חדרו פנימה לעומק רב יותר. גם הפלטה הצבעונית היא פלטה של צבעים כהים: שחור, אדום, חום, צהוב וכחול. שכבות הדיו המחלחלות אל הבד, מקבילות לשכבות המים הממלאות את הימים והבורות המצויירים בסדרה. ישנה הרגשה כי העבודות "שתו" יותר ויותר דיו תוך כדי צמצום הלובן הראשוני של הבד עד שהגיעו לשובע ודיוק. מערכת היחסים בין שתי הסדרות בונה חוויה ומזמינה את הצופה לשיטוט בעולמו הייחודי של האמן. התערוכה נעשתה במסגרת פרוייקט גמר בקורס אוצרות-מוזיאולוגיה בהנחיית גלית לנדאו-אפשטיין ואמיתי מנדלסון.
אור קדר snapshots
סוגה עילית
מיה סלע 13.5.06 – 14.6.06
חלון האמנות של "נגה היקרה" מציג 24 שעות ביממה:
פתיחה: מוצאי שבת, 13.5.06, 20:00 , רחוב רוחמה 6, נגה, יפו
מיה סלע מציגה שיר. איך מציגים שיר על קיר? בגדול. כל מילה מילה.
על נגישות של שירה. על מהוגנות של שירה. על ייאוש משירה. על שירה כסוגה עילית.
על שירה ופופולאריות, ועל שירה כפרנסה.
על כל אלה ועוד, מיה סלע (מבקרת הספרות של עיתון תל אביב) מדברת בשיר. הצעד הראשון היה להוציא את השיר מן הספר אל הרחוב.
רק בערב התערוכה: עוד שירים על עוד קירות. וסקיצה של עילית לוין פרנט לעבודה משותפת (שיר וציור) של עילית ושל מיה.
סוגה עילית, מיה סלע
