מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
מדריך / תערוכות
לאה גולדה הולטמן - צילום מתוך התערוכה

לאה גולדה הולטמן - צילום מתוך התערוכה

--

בחירה מאונס

2007-08-14 08:04:31   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

כיצד לצאת מתוך המבט הרגיש והמורכב לפעולה, לעשייה ולהחלטה


היקפה של תופעת הזנות ענק. אלפי נשים נסחרות, מאות אלפים צורכים שרותי מין ועשרות מיליונים רבים של שקלים מחליפים ידיים. הזנות נוכחת-נפקדת בחיינו: השפה רוויה בה וכך גם האמנות אך הנשים והגברים האמיתיים הועלמו מן המרחב הציבורי, הם מהלכים ביננו שקופים, תמיד מישהו אחר, רחוק, נעלם. זונות, מעצם הגדרתן, נידונות לסטיגמה חברתית קשה, הן מנודות מהחברה השפויה, התקינה ומקוטלגות כהתגלמות כל שהוא רע, חלש ורקוב. הן אחרות – רוסיות, נרקומניות, קוקסינלים. מבט מעמיק מגלה תמונה מגוונת הרבה יותר, נשים שנולדו פה או במולדובה, נרקומניות שחיות ברחוב ונשים שמרויחות משכורות מקבילות לבכירים בשירות הציבורי. בין אם הן מכריזות שהן עושות זאת מבחירה ובין אם הן נדחקות לכך בשידול, סרסרות או כל לחץ נפשי או כלכלי אחר, הן נאלצות לחיות עם כתם ההוקעה החברתית שדובק בהן לכל חייהן. צרכני המין גם הם מועלמים או מיוצגים כאחרים – ערבים, דתיים או עובדים זרים וגם פה כל מחקר מצביע על חתך רוחב של החברה הישראלית – ילידי הארץ, חילונים, דתיים, עובדים זוטרים ומנהלים בכירים, עצמאיים, אמנים, מפורסמים כולם הולכים לזונות. אבל בחיים החברתיים היחס לזנות דו פרצופי, העוסקת במין היא “זונה” כלומר מקוללת, ואילו הצורך את שירותי המין הוא “לקוח” כלומר כזה הפועל במסגרתה של תרבות צריכה נורמטיבית.

הדיון הציבורי על הזנות סובל מאוד מאותה העלמה ויחס כפול. מצד אחד הוא נוגע ברמה פילוסופית כמו גם פרקטית, בשאלות עמוקות הנוגעות בחיינו – מה מותר ומה אסור? מה הם גבולות חופש הפרט? ומצד שני הוא סובל לרוב מחלוקות בינאריות גורפות היוצאות מהשקפת עולם ברורה ומציאת פיתרון אחד – מיסוד או מיגור. לרוב נעדרים מהדיון הזה הקולות של הנשים עצמן. התערוכה הינה נסיון לייצג ולו חלק מהמורכבות העצומה של הנושא תוך העברת המבט מאותו הדימוי הסקסי, המגרה, אל המנגנונים החברתיים המאפשרים את העלמתה של מצוקת חייהן של הזונות מסדר היום הציבורי, ואל הכוח המניע של הזנות והסחר בנשים, קרי הלקוחות. ניסינו לייצר מבט רגיש, שמכיל את המורכבות, שלא נכנע לדיכוטומיות מוסרניות ומשקף את הכאב והסבל האמיתיים מאוד שקיימים גם באותו רחוב וגם בדירת הפאר.

דבר אחד שנראה לנו ברור הוא האחריות המוטלת על החברה למצב הזונות כלומר למצבן של הנשים האמיתיות ובהכרה בצביעות הקיצונית שבה מתיחסת החברה לזנות כמו גם לזונות. האחריות הזאת היא לשינוי הסטיגמה והכללתן מחדש במערך החברתי כשוות. יצירתם של תנאים חברתיים כלכליים נאותים לנשים יאפשר אולי, בעתיד, לדבר על קיומה של בחירה חופשית לנשים שמוכרות את גופן לפרנסה. הקושי האמיתי והשאלה המיידית שלפנינו הם כיצד לצאת מתוך המבט הרגיש והמורכב לפעולה, לעשייה ולהחלטה. 

עבודה של אורי רדובן, מתוך התערוכה


פתיחה: יום ו', 17.8.07, 12:00, בגלריה ברבור - שיריזלי 6, נחלאות, ירושלים.
משתתפים: אריאלה אזולאי, איתן בוגנים, חנה בן חיים, נועה בן שלום, לילך בר עמי, ורד דרור, יוסי דברה, לאה גולדה הולטרמן, ניצן המרמן, יואב וייס, מאשה זוסמן, נילי טל, גליה יהב, אריה כאן, נעמי לבנקרון, לינדה ס., לורן מילק, אבי סבח, ינאי סגל, נועם פרידמן, חגית קיסר, אורית קמיר, אנט קליינפלד ליסאוור, שולה קשת, אורי רדובן, עתליה שחר, אורה ראובן, רועי רוזן, איילת שמעוני, מוקד סיוע לעובדים זרים, “אנחנו שוות”, מכון “תודעה”.

צילום של נעה בן שלום, מתוך התערוכה


גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
מאמר מתנשא
תי ותה

הכותבת מיצגת דיעות שמרניות וגזעניות על למשל הצרכנים של תעשית המין , לפי הכותבת הצרכנים הם דתיים או ערבים "אחרים" .

למה לא קיבוצניק או השכן שלה הפלצן מפלורנטין או משכונה נובו רישית אחרת מיסודה של הפלצנות התל אביבית.
מה באמת אלו הם הצרכנים של תעשית הזנות?

הכותבת עשתה מחקר ובדקה את הקלעשאות שלה או האקסיומות הגזעניות בהן היא עושה שימוש סנובי/מתנשא?

אפשר לתרגם את דבריה כך , תראו חברים כל מי שיצר את הזנות אלה האחרים האלה הסליזים לא השכן או הדוד שלי, הם אנשים הגונים הם לא הולכים לזונות.

בעיתון העיר שהמו"ל שלו הוא שוקן אול מייטי הגדול יותר מכל גדול המו"ל של האנשים החושבים יש את עידוד תעשית הזנות הכי מובהק שלא לומר שמשם החלה התופעה הגדולה של סחר בנשים המודעות חסרות הבושה, העידוד הגלוי ולא מדובר על ערבים או דתיים , שוקן אול מייטי האיש שעושה הכל כדי שיהיה בידור וכסות לאנשים שחושבים שהם חושבים.

אוחחח הפלצנות הנבובה התלאביבית די כבר מספיק .

פורסם ב-16:35 ,15/08/2007
2
נראה לי שיש לתי ותה בעיה
אלמוני

בהבנת הנקרא...

פורסם ב-21:21 ,15/08/2007
3
זה מול זה
אבי

מעניין להשוות את תעשיית הזנות לזו של האמנות, לדוגמה בפוסט של דנה גילרמן :"קזינו נודד" (בית זונות נודד)...
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/893474.html

פורסם ב-08:30 ,16/08/2007
4
מוות לאמנות העכשווית (ל"ת)
?

אי-מייל פורסם ב-01:42 ,17/08/2007
5
בלה בלה בלה
האלמוני

כתבה מלאה קלישאות שאינה מגלה שום דבר חדש. לא ראיתי את התערוכה, גם שם זה ככה?

פורסם ב-08:36 ,17/08/2007
6
בין משתתפי הסדנא ארגונים צדקניים ושמרנים
רותי

"בהכרה בצביעות הקיצונית שבה מתיחסת החברה לזנות כמו גם לזונות" -נכון. התופעה "זוכה" לצדקנות עצומה, להתחסדות וצביעות.. אבל אם בין משתתפי הסדנא ארגונים כמו "מכון תודעה"- הידועים בצביעות שלהם ובצדקנות מתחסדת, ההתייחסות בתערוכה עשויה להיות בעייתית ולא מספקת..

פורסם ב-14:59 ,17/08/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה