מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות

הדוקומנטה ה-12: יומן, מסה

יוחאי אברהמי 2007-06-20 08:15:33   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

לצד היופי הוויזואלי, הרעננות והחומריות החושנית, הנסיונות של הדוקומנטה ה-12 להביא אומללות אותנטית לדשנות האירופית הזכירו משאית שבאה מהחרמון ושופכת ערמת שלג בכיכר רבין

שני ימי הפתיחה של הדוקומנטה ה-12 הותירו אותי ואת משפחתי תפוסי שרירים, רטובים ובעומס חושי ניכר. קרענו את הרגליים כדי להספיק לראות (כמעט) הכל. בין לבין פגשנו אנשים ופיספסנו מסיבה אחת, שבמקומה היינו בארוחת ערב גרמנית טעימה ושתינו שמפניה לרגל מותו של קורט ולדהיים, ובמסיבת הפתיחה של הדוקומנטה, שהתקיימה תחת גשם שוטף וכללה מופע רוק של הקייזרס אורכסטרה הנורווגית. עכשיו, בסוף השבוע, מנסים לנוח קצת, להרפות שרירים ולשחזר יומיים (בינתיים) של ביקור בתערוכה מרתקת, עם אוצרו?ת בעלת אינטואיציות חזקות וקישורים מעניינים.

החללים

את הדוקומנטה, תערוכת הענק המתקיימת אחת לחמש שנים בעיר קאסל שבגרמניה, אצרו רוג'ר מרטין בורגל ורעייתו רות נואק, שנטשו את הקריטיקליות הטקסטואלית המושחזת לטובת יופי ויזואלי וחומריות חושנית שרלבנטיים לחיים ממש. באמצעות חללים מגוונים, קירות צבעוניים ותצוגות מוזיאליות שלא מתחום האמנות העכשווית (כמו תצוגת אתנוגרפיה או תערוכה חקלאית), הם קראו תיגר על תצוגת הקובייה הלבנה הרווחת בעשורים האחרונים. התוצאה מורכבת, מפתיעה, רעננה מאוד ופתוחה לפרשנות, לעתים מלנכולית. לפעמים נדמה שהיצירות עצמן נרתמות לצורך זה כמעט בשתלטנות; האוצר הוא השולט בהן, ומנצל אותן כדי ליצור את האווירה שהוא חפץ בה.

כתב ידו הנונשלנטי של האוצר. כל הצילומים: יוחאי אברהמי

כתב ידו הנונשלנטי של בורגל ניכר בכל מקום, פשוטו כמשמעו: בשלטי ההכוונה לאתרים השונים, בלוגו, בשלטים על השירותים ועוד. אפילו הלוגו של הדוקומנטה עוצב כך, כפי שניתן לראות בתמונה שצולמה בכניסה לדוקומנטה האלה. מול הדוקומנטה-האלה שוכן מוזיאון פרידריכציאנום, הוותיק והגדול שבחללי התצוגה של הדוקומנטה; באותו אזור נמצא גם בית הקפה שבו אכלנו נאצ'וס עם גבינה מותכת וסלסה ושתינו בירה. מקום נחמד עם נוף מקסים, אבל אפשר לחכות בו בין שעה וחצי לשעתיים כדי לאכול פסטה או המבורגר (אנחנו, שסבלנו מרעב כבד, מצאנו את עצמנו אוכלים שאריות של שולחן סמוך עד שהגיעו המנות שלנו). בכיכר פרידריך, בין הפרידריכציאנום לדוקומנטה-האלה, חילקו גלידות וניל שקידמו מכירת ספר על גלידות בהוצאת פיידון.
הלאה ברשימת חללי התצוגה נמצאת הנויה-גלרי: מוזיאון בינוני בגודלו, בעל שתי קומות ומרתף. המרתף כולו חשוך. קומת הכניסה צבועה בזית והקומה הראשונה בסלמון. טירת וילהלמסהוה, שכבר אוזכרה כאן, משמשת קודם כל כמוזיאון ליצירות מופת המציג אוסף מרשים של אמנות יוונית קלאסית ובארוק הולנדי. כמה מעבודות הדוקומנטה שובצו בין ציורי המופת האלה, אחרות הוצגו בחללים מיוחדים בקומות התצוגה.
אתר התצוגה האחרון, והמוצלח פחות מכל, הוא ביתן חממות ארעי שהוקם במיוחד לצורך התערוכה. חרף הכשלים גם בחלל הזה יש קסם: מערכת אוורור ובקרת לחות שהמעצבים בחרו שלא להסתיר. את מדי הלחות הנאים, על כל פנים, הסירו אחרי יומיים משום שהציגו נתונים שהיו גורמים לחברות הביטוח ולמשאילים לבטל את התצוגה. הקירות החיצוניים של המבנה מכוסים וילונות עשויים רשת המצופה באלומיניום הפונה כלפי חוץ. הם אמורים לבודד את החלל מבחינה תרמית, והופכים את הביתן לצידנית או לתרמוס.

האמנים

האמן האהוב עלינו בתערוכה הוא בלי ספק אנטולי אוסמולובסקי (Osmolovsky). עבודתו פוליטית וחתרנית, אך גם חומרית, חושנית, מצחיקה ומשוחררת. החופש שהוא נוטל לעצמו לנוע בין המדיומים – להכיל פוליטיקה, פורמליזם, עבודת יד ועיצוב – מאפיין גם את הקו האוצרותי של הדוקומנטה בכללותה.

על כתפו המונומנטלית של מיאקובסקי. אוסמולובסקי


בתצלום זה מימיו כאנרכיסט, שמוצג בפרידריכציאנום, אוסמולובסקי מצולם בכיכר במוסקבה, יושב על כתפו המונומנטלית של המשורר ולדימיר מיאקובסקי (המייצג אולי דואליות ביחס למשטר, שתחילה העריץ ואז התאבד בגינו). עבודה מקסימה אחרת של אוסמולובסקי נראית תחילה כאוסף של דלתות או משטחי עץ של מבנה עתיק, ומוצגת על קיר תכלכל בדוקומנטה-האלה. במבט שני רואים שאלה הגדלות של פרוסות לחם, טוסטים, צנימים. זהו פיסול שאינו מתאמץ לחקות: המימטיות היא חלק אינטגרלי מהבליה של החומר.
סדרת עבודות אחרת שלו, "Hardware", מוצגת בפרידריכציאנום על פודיום סגלגל בקצה אולם גדול: יציקות ברונזה מצופות זהב של טנקים בעיצובים שונים ממדינות שונות. בצדו האחר של האולם מוצגת, על פודיום זהה, עבודה דומה מאוד של אמן אחר, זנג גוגו (Guogu). הטנקים של גוגו עשויים בצק מטוגן. בין שתי העבודות מיצב ענק ומופשט, המתפרש על פני כל האולם. ההצבה הזו היא דוגמה לאינטואיציה האוצרותית, שיכולה להיתפש כהברקה אבל גם כסוג של הפלצה.

עבודה של אנטולי אוסמולובסקי

יש לא מעט עבודות פוליטיות בתערוכה. רבות מהן קשורות לענייני מיעוטים מדוכאים, ולעתים גם עוסקות במשתייכים לכמה וכמה מיעוטים (אתני ומגדרי, למשל). שלא כמקובל בעשורים האחרונים, העבודות האלה אינן מאופיינות בהטפה מתנשאת וקרירה, אלא נוטות להיות דווקא משוחררות וחושניות. דוגמה לכך יש בציוריו הפרועים של חואן דווילה (Davila), שהדמויות בהם הומואיות או עסוקות בהומוארוטיות, ולצד זאת יש בהם גם התייחסויות לקולוניאליזם, לסמלים רדיקליים מאמריקה הלטינית, למאבקי כוח, לפסיכולוגיה, לסוריאליזם ועוד. הגסות של העבודות יכולה להיתפש כאלטרנטיבה רדיקלית לייצוג ההומואי המעוצב והמסוגנן שרווח בז'אנר.

חואן דווילה

העיסוק בתרבות ובבין-תרבותיות נכנס הפעם לדוקומנטה גם דרך אנלוגיות בין תקופות שונות ואזורים שונים בעולם. דוגמה לכך היא עבודתו של סימון ושסמות (Wachsmuth), שהקים בפרידריכציאנום הצבה גדולת מידות: בחללה הפנימי סרט שחור-לבן יפה שצולם באירן, ובו קבוצת רקדנים רוקדת ריקוד טקסי שמקורו בחוקים נגד אלימות שהתקיימו בממלכה פרסית קדומה, קיר ועליו יריעת פח צבועה לבן שעליה דימוי מאותה תקופה ממגנטים שחורים (בדומה לנקודות דפוס אופסט) וכמה חניתות עץ צבועות שחור-לבן השעונות על קיר אחר. בצד החיצוני של קירות ההצבה מוקם מסך LCD ובו דימוי נע של תבליט פרסי וגם ויטרינות שבהן קטעי עיתונות ומאמרים המסבירים את ההשוואה המחקרית בין הממלכה הפרסית הקדומה לבין האיחוד האירופי הנוכחי (מספר מדינות, הפרדה גזעית וייצוגים חזותיים דומים). פרס משמשת מודל לציוויליזציה המערבית העכשווית, וכדי לבסס את האנלוגיה הזו משתמש ושסמות בפורמליזם אסוציאטיבי (מקצבים, צורות, נפחים) מצד אחד ובדוקומנטים מצד שני.

העבודה של סימרין גיל, "טרוובאק – חלקי מנוע פנימיים של משאית טטה דגם 1313 משנת 85' שנוצרו מחדש", מוצלחת גם משום שאיננה זקוקה לאינפורמציה שמלווה אותה; הנוכחות החומרית הוויזואלית החזקה שלה משפיעה על הצופה גם אם אין לו ידע מוקדם

עבודה אחרת שיוצרת אנלוגיות בין תרבויות היא עבודתם של וולטר רידווג (Riedweg) ומאוריציו דיאס (Dias), שצולמה בפאוולות של ריו דה-ז'נרו ומוקרנת על שלושה מסכים צמודים בחלל פנימי במוזיאון שבטירת וילהלמסהוה. בעבודה זו יש אנלוגיות בין טקסים אכזריים של האדם הלבן בימי הביניים לבין התנהגויות שנחשבות ברבריות מנקודת המבט של האדם הלבן ומתרחשות כיום בשכונת פחונים בריו: טקסים שעברו בצינורות הקולוניאליסטיים מגרמניה (ואף ספציפית מאזור קאסל, שבו נערכת הדוקומנטה) לדרום אמריקה. המעקב אחר מעברם מההיסטוריה של אתר הדוקומנטה ליבשת אחרת והחזרתם, אחרי מאות שנים, כעבודת וידיאו הוא מהלך מתוחכם: אחד החפצים ששימשו את הריטואל הקדום תורגם לשרביט גדול, נס, מקל מטאטא שעליו מותקנות שלוש מצלמות וידיאו שפונות לצדדים. החוגגים רוקדים עם המתקן המצלם הזה, והתוצאה היא חלקו העיקרי של הסרט המוקרן על שלושת המסכים. גם אם ההקבלה בין קורבנות אדם בימים עברו לבין התנהגות ברברית של האדם השחור (שרפת פסל של אדם לבן, אכילת בשר על האש, ריקודים קצביים ומשחקי אורגיה עם בובת מין אשכנזייה, מן הסתם גרמנייה) היא מעט שטחית, המעשה של החזרת הריטואלים לאירופה בצינורות הטכנולוגיים הוא אפקטיבי ומשכנע.
מהלך דומה של העתקת דימויים מתרבות לתרבות ושימוש "שבטי" בטכנולוגיה מתקיים גם בעבודה היפה של סימרין גיל (Gill) ממלזיה, שמוצגת בביתן החממות. העבודה, "טרוובאק – חלקי מנוע פנימיים של משאית טטה דגם 1313 משנת 85' שנוצרו מחדש", כוללת חלקי מנוע של דגם המשאית האמור (גל ארכובה, גלגלי שיניים, בוכנות, מכסה מנוע וכן הלאה), שנוצרה במפעל בנז הגרמני שסגר את שעריו בקאסל ב-1970 והעביר את התבניות למפעל טטה ההודי (בדומה לדגמים ישנים של פיאט האיטלקית, שעברו למפעלי לאדה הרוסית). החלקים שביצירה נוצקו מחומרים טבעיים, ואלה נלקחו מהדרכים בהן נוסעות המשאיות במלזיה: עלים, בוץ, קני טרמיטים וחומרים אורגניים אחרים. זו עבודה מוצלחת גם משום שהצופה בה אינו זקוק לאינפורמציה הזו; הנוכחות החומרית הוויזואלית של העבודה חזקה, והדגימות העתיקות הללו משפיעות על הצופה גם אם אין לו ידע מוקדם.



שני דימויים מתוך עבודתה של יעל ברתנא


עבודה אחרת שמציגה מורשת שיוצאה מגרמניה לעולם השלישי וחוזרת לקאסל כעת, היא הצבת הווידיאו של יעל ברתנא, "מחנה קיץ". במרכז העבודה הזו אין מנועים או בובות מין, אלא פרופגנדה סוציאליסטית.
יעל (גילוי נאות הוא שבזכות חברותנו אני מלווה את העבודה מתחילתה) משתמשת ברטוריקה של סרטי תעמולה של הבמאים שהגיעו מגרמניה לפלשתינה כדי לצלם את הציונות המתיישבת בפעולת חקלאות ובנייה. סגנון הצילום, העריכה ופס הקול שלהם מיושם על סיפור עכשווי: סיפור מחנה עבודה של הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, שבמסגרתו נבנה בית בענתא שבמזרח ירושלים לאחר שנהרס בידי העירייה. ההקרנה של הסרט במבנה מיוחד, המזכיר אודיטוריום סוציאליסטי או בית-עם מההתיישבות העובדת, אפקטיבית מאוד. המבנה עשוי בצורת גרמושקה של מצלמה טכנית, מין משפך הממקד את המבט לדימוי המוקרן. המהלך החשוב כאן הוא שהמבנה, למרות צורת המשפך הריכוזית שלו, הוא דמוקרטי במובן זה שהוא מאפשר צפייה גם מבחוץ, והחוויה אינה טוטאלית ואינה כופה את עצמה על הצופה, שיכול לבחור אם להיכנס או להישאר בחוץ. במתקן, כמו בסרט עצמו, ניכרת ההתלבטות בין האפשרות להעביר את המסרים בצורה חד-ממדית, כופה, אולי אף פשיסטית, לבין האפשרות לפעול בכתב יד חומרי מופשט, עם צילום ועריכה חושניים, אנושיות וניסיון לאמפתיה.

בביתן החממות יש מערכת אוורור ובקרת לחות חשופה. את מדי הלחות הנאים הסירו אחרי יומיים; הנתונים שהציגו היו גורמים לחברות הביטוח ולמשאילים לבטל את התצוגה

מערכת יחסים בין פוליטיקה לפורמליזם נמצאת בעבודות רבות בתערוכה, ומגיעה לשיא בעבודותיו של האמן הסיני אי ויווי (Weiwei): המונומנט הענק במדשאה ליד ביתן החממות, העשוי חלקי חלונות ודלתות מזמן שושלת מינג שהוצאו מהריסות תוצרת המשטר הנוכחי (כפרים שלמים ומסורות שלמות נמחקים כעת בסין לשם ביצוע פרויקטים גרנדיוזיים של בנייה חדשה, לרגל האולימפיאדה למשל); מאות הכסאות העתיקים שניצלו מכליה ומפוזרים באתרים השונים של הדוקומנטה; והטסתם ושיכונם במקום של כמה מאות כפריים סינים – פרויקט שערורייתי, שעלה מיליוני אירו.

עבודה של האמן הסיני אי ויווי


הגודש האתנו-צדקני

העבודה של ויווי מזכירה במידת מה את העבודות הנצלניות של אנתוני גורמלי בביאנלה האחרונה של סידני, כמו גם עבודות של סנטיאגו סיירה. ובכלל, כל הנסיונות להביא אומללות אותנטית לדשנות האירופית הזכירו לי משאית שבאה מהחרמון ושופכת ערמת שלג בכיכר רבין. די, נמאס לי לראות אנשים מצקצקים. מצאתי את עצמי נכנס לחלל חשוך ובו מוקרן דימוי של אינדיאנית צווחת מסבל וברחתי. הרגשתי שהגודש האתנו-צדקני הזה עושה עוול לאמנים שחלקם הציגו מן הסתם עבודות טובות.
השיא הוא כמובן בגימיק התקשורתי הגדול של הדוקומנטה: פוחלץ הג'ירף שהביא פיטר פרידל (Fridel) מגן החיות בקלקיליה. פרידל, חובב חיות, התחיל את הפרויקט במסגרת הפרויקט הבינלאומי Liminal Spaces (שגם אני שותף לו). פרידל לא הצליח להביא את הפוחלץ למפגש השני של הפרויקט, שהיה בסתיו האחרון במוזיאון לאמנות עכשווית בלייפציג. במקום זאת נאלץ להציג שם את התכתובות בינו לבין הרשויות בנוגע לסידורי ההעברה. עכשיו, בקאסל, הגשים את חלומו. גם עבודות אחרות שלו מוצגות בדוקומנטה, ביניהן ציורי ילדות שלו, שמציגים יחסי שליטה ואלימות כלפי חיות (קרקס למשל), ועבודת וידיאו שבה נראה טיגריס נושך נחש (אולי מגומי?), ומזכירה תבליטים קלאסיים. הדימוי חזק, אבל על רקע יצירות כמו עבודתו המצוינת והמעודנת של מירצ'ה קנטור, שהוקרנה לאחרונה במוזיאון הרצליה ונראים בה צבי וזאב אדישים זה לזה בחלל גלריה, עבודתו של פרידל נראית שוב כקוריוז תקשורתי.

עבודה של פיטר פרידל

אבל לצד הפרובוקציות המוצלחות והמוצלחות פחות, יש בדוקומנטה הרבה עבודות יפות בעלות דגש חומרי, פואטי וצנוע גם במדיומים מסורתיים כמו צילום, פיסול ורישום – למשל רישומיה המופשטים, בשילוב תצלומי שחור-לבן, של נאסרין מוהמדי (Mohamedi) משנות השבעים, שהוצגו בשלושה אולמות בנויה-גלרי ויצרו את אחד הרגעים היפים בתערוכה, הרישומים הגדולים והממוסגרים של טרישה בראון (Brown), שנערמו בפרידריכציאנום, ואפילו כמה עבודות שמזכירות עיצוב קרמי, כמו העבודות הישנות של מריה ברצוזוביה (Bartuszovia) או עבודתה המהפנטת של שילה גאודה (Gowda), שבה סדרת מסגרות רשת מתכת מרחפות אופקית מעל הרצפה ועליהן דוגמאות שנוצרו באמצעות שריפה – יציקות אפר שנשרפו בתוך חלל הנויה-גלרי, וכל משב רוח קטן יפזר אותן.
עבודות נוספות שאהבתי הן צילומיו העיתונאיים של גאי טילים (TILIM) מאפריקה, ובייחוד הפרויקט של ג'ורג' אוסודי (Osodi), שצילם באזור כפרי ניגרי נידח ובו קידוחי נפט, והציג סדרה אינסופית של צילומים מרהיבים ביופיים, שהתחלפו באלגנטיות על גבי מסך פלזמה. הסדרה, שהוצגה בביתן החממות, מציגה את הפער בין העושר המחצבי ובין הנוף השומני והמטונף שבתוכו מתנהלים חייהם הבלתי נסבלים של תושבי האזור. אוסודי, ניגרי בעצמו, מציג צילום עיתונאי מרהיב שנראה כמו מאגר של סוכנות ידיעות (הוא עובד באי-פי), ויוצר תחושה חזקה של מעורבות ולא של אנתרופולוגיה וסנסציוניות.

צילום של ג'ורג' אוסודי

אוצרי הדוקומנטה – וזה עניין שראוי להערכה – לא חששו להציג תכנים שהעיסוק בהם אינו רווח, או תכנים שנחשבו "חלשים". הורות ואמהות, למשל  – נושא העולה מעבודת הווידיאו הנוגעת ללב של צנג יו צ'ין (Yu Chin), ובה נראית אמא כנאבקת עם ילדה הקטן בניסיון לנשקו.

רבותי, ההיסטוריה

שמחתי לפגוש גם שאריות מדוקומנטות קודמות: עבודות שגדלתי עליהן באמצעות צפייה בקטלוגים, וכעת פגשתי בהקשרן המקורי: פסלים של תומס שוטה על גג מבנה סמוך לפרידריכציאנום, למשל, או עבודה של ריצ'רד ארטשווגר בכניסה לשירותים במרכז התקשורת.
מעניין כי חלק גדול מחוויית הצפייה בתערוכה, והקליטה של האינפורמציה מן הדוקומנטה הנוכחית, מגיע דווקא בימים שאחרי הביקור, בזמן העיון בקטלוג ובאלבום התמונות. העבודות בקטלוג מוצגות באופן כרונולוגי ולא אלפביתי, דבר התואם את הגישה החינוכית של הדוקומנטה הנוכחית, שמציגה מספר גדול של אמנים לא מוכרים, מעט "שמות" חיים (גרהרד ריכטר, מרי קלי, מרתה רוסלר, נדקו סולקוב ואחרים), מעט "שמות" מתים ("מלאך ההיסטוריה" של פול קליי), אמני עבר שהתגלו מחדש ויצירות היסטוריות ששמות יוצריהן אבדו (למשל שטיחים פרסיים וציורים בני מאות שנים מן המזרח הרחוק). בתהליך ההכנה של ספר התמונות היפה (בהוצאת טאשן, שהדפיסה גם את הקטלוג וגם את המגזינים), צילמו כמה מהאמנים את חללי התצוגה עם העבודות. בדומה למגזינים אופנתיים, האלבום ערוך ללא כותרות, בגדלים משתנים של תמונות ובאיכויות שונות. הוא מאפשר חוויית צפייה חדשה ושונה בתערוכה, ומשלים פן נוסף של התבוננות בה.


 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
יופי של מסה! אבל...
הדירקטוריון

תגיד, זה שאתה חבר של יעל, ומשתתף יחד עם הג'ירפה בפרויקט, וצילמת את כתב ידו הנונשלנטי של האוצר הראשי ואישתו וכל הצילומים במסה הם של יוחאי אברהמי, זה כאילו הכותב משתתף בדוקומנטה כזה?

פורסם ב-13:45 ,22/06/2007
2
תודה ליוחאי
מירי פליישר

כיף שכתבת וסיפרת.לפחות זה למי שעוד מתאמן בלאסוף כסף ואומץ לנסוע לגרמניה -איבר-אלס הערה קטנטנה:עיצוב קרמי הוא ביטוי שמגביל את אמנות הקרמיקה ומסווג אותה כעיצוב,ביטוי עברי היסטורי שהיה חדשני בזמנו. עתה , נראה לי שעבודה שמוצגת בתערוכה שמוגדרת כאמנות-(אפילו שטיחים פרסיים עתיקים ששמות יוצריהם אבדו) מן הראוי שתיקרא פשוט עבודה מחומר קרמי,או עבודה מחמר או אפילו עבודת קרמיקה.הצעות נוספות ייתקבלו ברצון.בדרך להגדרה מחדש של שימוש בחומרים קרמיים כאמנות. אין בהערה זו שום זלזול בשימוש בחומרים קרמיים עם מטרות עיצוביות שימושיות.כמובן.

פורסם ב-13:46 ,22/06/2007
3
לדירקטוריון המדקדק
הרכלנית הקטנה

חבל שלא היו עוד הערות אישיות כאלה. למשל מי זה המשפחה שראתה חוותה ונהנתה עם יוחאי?מה הם חושבים דומה? מה היא הוא אמנ/ית גם?
זה הופך את התאור למעניין יותר. עכשיו גם את/ה דירקטוריון היה שם או פה. אולי נחסוך הרצאה של אבי עכשיו?

פורסם ב-13:51 ,22/06/2007
4
ליוחאי
אבי

תודה, תודה ליוחאי על הכתבה המעניינת, לדריקטוריון המדקדק, ולרכלנית הקטנה והחביבה שאינה יכולה בלי ה"יציאות" של אבי...
ובכן, ראשית עלי לציין שלא בקרתי בדוקומנטה זו, ולא בקודמותיה, מסיבות השמורות עימדי. במקרה זה יוחאי משמש כשלוחה של עיניים בעבורנו (WEBCAM).כמו שציין יוחאי, רוג'ר מרטין בורגל ורעייתו רות נואק
אצרו את הדוקומנטה "היצירות עצמן נרתמות לצורך זה כמעט בשתלטנות; האוצר הוא השולט בהן, ומנצל אותן כדי ליצור את האווירה שהוא חפץ בה".
יהיה האוצר דעתן ככול שיהיה, הוא זה הקובע מהי אמנות ראויה ומה לא...כמאמר הפסוק :" אני ולא אחר, לא מלאך ולא שרף... בכבודי ובעצמי"... האוצר הכול יכול ! הצבעתי בחומר שלפני והפכתי אותו לרוח!
רוג'ר מרטין בורגל ורעייתו רות נואק הנכבדים הפכו את המופע ליצירה אישית. שני המלקטים הפכו ליוצרי "ראדי מייד על", מערכים של אובייקטים שהפכו לטריטוריה שלהם. השלטים בכתב יד הם הצהרה פומבית: כאן ליקטתי ביכולותיי המופלאות את ה"רדי-מייד" כאשר עברתי בסדנאות, של יצרני האמנות, והם התאמצו מאד לייצר עבורי את האובייקטים עליהם רמזתי. האובייקטים אכן סיפקו את מבוקשי. ולרעיה באתי על החתום בחתימת ידי המקורית והנונשלנטית, שלא יטעו חלילה, הפכתי מאוצר לאמן-על! החומר (הכסף של המערכת) ניצח את הרוח (האמנות)!

האם נדמה לו שהוא וורהול, קוסטבי או קונס, המעבידים שוליות בבתי חרושת לאמנות? איך קרה הדבר?! השיטה, כן השיטה, הממסד העניק לו כוח וסמכויות, והא מנצל אותן עד הסוף. והאמנים הולכים מתבזים, ומתכתשים בינם לבין עצמם כדי לעמוד בתור ולהשתלב במופע של "חלום המתוק".
כאן אני חוזר לסייברספייס רכלניתי הקטנה! בסייברספייס כל אחד מאיתנו הוא אוצר שמסדר לעצמו תערוכות לפי גחמותיו. פותח חלונות (אולמות #) בהן מוצגות היצירות בהן הוא חפץ, ולא איזה אוצר נונשלנט בתשלום, שחי בפסגת הפירמידה וזורק פרורים למטה לבסיס, היכן שנמצאים האמנים שנושאים ביצירתם בעול השיטה. המערכת היא צמח טורף המפסק את עלי הכותרת שלו ומציג לראווה טיפת צוף, למשוך את הנמלה העמלנית, היא האמן. ברגע שתכניס את ראשה לפרח, המלכודת תיסגר עליה ותמצוץ את לשדה...אך אין חשש, הנמלים תחזורנה תמיד, הן קטנות אין להן את הפרספקטיבה.
הטרגדיה היא שהאמנים לא לומדים מהלקח, הם חוזרים ומעניקים את הכוח לאותם המוסדות שמנצלים אותם, במקום להתאגד ולקדם את עניינם. הסייברספייס הוא המקום וההזדמנות לכך. אנחנו אכן דור המדבר, לא למדנו דבר, אולי ילדינו יצליחו יותר. לי לא נותר אלה ליצור ברשת לצעוק ולכתוב ולקדם את העניין!

כמו ב"הארץ" 1993.
http://siglab.technion.ac.il/~avi/texts/haaretz_6_93.pdf
וב"סטודיו" נוב' דצמ' 1994.
"אמנות באינטרנט במקום ארטפוקוס"
http://www.artfocus.co.il/images/rosen.jpg

וגם כאן במארב.


פורסם ב-16:28 ,22/06/2007
5
לאבי
אורה

הכל כל כך נכון, אבי, כל כך מרגיז איך שהאמנים משחקים לידי הכוחנים... והאינטרנט הנפלאה מציעה שלל אפשרויות. רק דבר אחד חסר לה, גודל! והגודל קובע, כידוע. מה נעשה? נסתפק רק בעבודות בגודל מסך שולחני? שאין סיכוי להריח אותן, אפילו? נוותר על תאורת חלל שלם? על שדה ראייה רחב? מה נעשה בלי כל אלה?
האינטרנט צריכה להיות כלי שמחבר בין אמנים ומקדם את ענייניהם,ומאפשר להם להפוך להיות המעסיקים הנותנים ... האינטרנט לא יכולה להיות מרחב תצוגה

פורסם ב-20:07 ,22/06/2007
6
לאורה
אבי

האינטרנט הוא מרחב תצוגה אולטימטיבי!
הציטוט הבא לקוח מהפוסט:"סהרורים מחוץ לרשת"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3367131,00.html
"Aitken, בקש להשיג אפקט דרמטי על-ידי גודל היצירה ועוצמת האור שלה, המוקרנים באמצעות שמונה מקרני וידאו ענקיים על קירות הMOMA בניו יורק. האפקט המתקבל אמנם מרשים, אך מוגבל לקרבה פיזית למוזיאון ולמספר הצופים הנוכחים במקום המקפיא, בעונה זו של השנה. אם נכפיל את מספר הצופים הפוטנציאליים ברשת האינטרנט, בשטח המסכים שבהם צופים, נקבל יצירה בעלת אפקט חזק יותר בכמה סדרי גודל".
לא צריך MOMA, כל משטח יציג אמנות!
http://www.microsoft.com/surface/
צריך לעשות את הסביטץ'בראש, להתנתק מ"סיר הבשר". לא חייבים הכשר של אוצר כדי שמעשים יהפכו לאמנות.הרי יש ימים שגם חברה אלה לא נמצאים במיטבם, ויכולים לפספס! ודוקא ביום הזה יקבעו שהאמנות שלך בסדר :-)מה יקרה ביום שלאחר מכן?
יאללה ביי!

פורסם ב-12:18 ,23/06/2007
7
לאבי
אורה

אני מותרת בקלות על האוצרים, ואני מציגה בקלות את העבודה שלי ברשת. אבל לראות ציור גדול בגודלו האמיתי - זה לא כמו לראות צילום שלו על מסך קטן. בלי אפקטים, בלי הקרנות ענק ובלי סאונד ובלי פטנטים - ציור גדול אפילו רק פי שלוש מגודל מסך - כבר מאבד משהו כשרואים אותו מצולם.
נכון שציור הוא רק חלק מכלל האמנות, אבל גם פיסול ככה, ואפילו חמור מכך כי כבר מעבירים למימד אחר. זה טווב לאמנות רזה וקונספטואלית..
כאמור - מאד אשמח ליוזמות התארגנות של אמנים, דבר שקורה בעצם, ופותח הרבה שערים ודרכים..

פורסם ב-20:56 ,23/06/2007
8
לאורה ואבי
אמנית הקרמיקה

כבר הרבה זמן אני מפנטזת על האמנות שלי מוצגת כתמונה. התמונה על מסך המחשב מכושפת בעיני. נכון לא ענק אבל לבד בלי תחרות ומואר אך איזו מילה מוארת מבפנים. האדום נראה מאוד אדום הלבן שקפקף וכו'. בזמנו ניסיתי אפילו לתת צידוק לתחליף תמונה-באובייקט ממשי,משהו ברוח ולטר בנימין על ההילה שנותרת למרות שהאובייקט עובר הסבה לייצוג שלו,אבל אני לא חזקה בפילוסופיה,רק בתחושה ש...רגע בעצם למה לא?תמיד יהיה מישהו שיגיד אה עבודות כמו שלך-צריך לגעת למשש. אז לא תודה אל תיגעו כי זה שביר , ו..תנסו לדמיין לעצמכם אותן. במקרה של העבודות שלי שאינן גדולות וסובלות מסרח עודף של דימוי אמנות נמוכה ומסחרית , נראה לי שהייצוג על הצג נותן להן דוקא משהו נוסף.אז או שיש לי טעם גרוע או שהיררכיות ומסורות נוקשות לא ממש מעניינות אותי,רק להתבטא ולהראות.מצטרפת ליוזמה. אבל צריך פילוסוף בית. ואל תציע לי אבי לעבור לעבוד ישירות עם המחשב.כי שם איבדת אותי

פורסם ב-21:51 ,23/06/2007
9
דרושה עריכה
שרון

"מאות הכסאות העתיקים שניצלו מכליה ומפוזרים באתרים השונים של הדוקומנטה; והטסתם ושיכונם במקום של כמה מאות כפריים סינים – פרויקט שערורייתי, שעלה מיליוני אירו."
לא הבנתי - משפט מסורבל ולא ברור - מה שערוריתי? הכחדת הכפרים או הטסת הכסאות שניצלו מכליה לאירופה?
האם יש עורך לטקסט?

פורסם ב-22:05 ,23/06/2007
10
לאורה הרזה וקונספטואלית
אבי

בעוד חודש, שנה, חמש שנים... הסייברספייס יהיה המקום הבטוח היחיד בו נתקיים! נבואת זעם?! לא, מציאות, אותה חוויתי לצערי בשנה שעברה במלחמת לבנון השנייה, אותה "ביליתי" בביתי בנשר ובטכניון בחיפה, כאשר מסביב ולעיתים קרוב מאד,נופלים הטילים, הורסים פוצעים, הורגים וכמובן מפחידים את אלה שנשארו.באותה העת הסייברספייס היה המפלט השפוי היחיד ליצירה ולקיום.
"במצבי דחק מאין אלה הגוף והתודעה נסוגים ל"מרחבים מוגנים", במקרה שלי הגוף עובר סובלימציה ממרחב ממשי למרחב וירטואלי "בטוח" יותר, שם הוא יכול לשרוד לנצח כ"מומיה" דיגיטאלית". זהו קטע מטקסט אותו כתבתי אז כתגובה למניפסת "אמנות מגויסת" שהתפרסם ב"מארב".הוא נמצא ב:
http://www.oranim.ac.il/site/heb/General.aspx?l=5&id=6369
(מומלץ לקרא, הטקסט אקטואלי יותר מתמיד).מצב הדחק הוא חלקם של רוב תושבי האזור שלנו משני צידי הגבול, גם כאשר אלה שיושבים בגוש דן מדמים שהם מחוץ לטווח ולבעיה, ולא כך הדבר. פטריה שתבתק את השמיים הבהירים היא היום אפשרות ריאלית יותר מתמיד!גם האלימות והמחלות שבחוץ, מצמצמות יותר ויותר את האופציה ה"ממשית". למעשה אנחנו סגורים בבואה, שנמצאת כבר שם אבל רוצים להרגיש כמו פעם.גם האמנות מתכוננת לוירטואלי,(הציור,הוא "צילום" פרימיטיבי. הצילום הוא פרים מרצף ווידאו, והווידאו הוא שיחזור של צילום המצלמה שמותקנת בראשו של כ"א מאיתנו ומתעדת את חוויותיו) לכן אין משמעות לציור ממשי בגודל פי שלוש או מאה...ה"טריקים של הסייברספייס" מחזירים אותנו לאמת של התודעה שהיא כפי שכתבת רזה וקונספטואלית...לכן לא יהיה צורך במוזיאון להציג את התמונה.יהיה רק משטח וירטואלי עליו התודעה הרזהשמנה תריץ את הסרטים שלה. אם נחשוב על כך זה היה המצב נאז ומתמיד :-)

פורסם ב-22:44 ,23/06/2007
11
לשרררררררון
אלמוני

ברוכה הבאה לסייברספייס, עריכה היא מושג של העולם הממשי, שם יש כללים נוקשים, הגדרות חד משמעותיות למה הכוונה (אולי). כאן הכול לא ודאי רב משמעי, נקרא בצורה חתרנית...מה שערוריתי?... גם הכחדת הכפרים, וגם הטסת הכסאות שניצלו מכליה לאירופה, וגם לא זה ולא זה... שיהיה פה ברור, אינני רוצה לראות כאן טקסטים שאני לא מבינה! אני רוצה עריכה! מילים חד משמעותיות מסודרות בשלשות של מובן ברור. אם לא אני חוזרת למדיה המודפסת והמצונזרת!

פורסם ב-23:04 ,23/06/2007
12
אבי היקר ואמנית הקרמיקה
אורה

בשש בבוקר נהיית לי יקר, אבי, באותם רגעים שבהם ,נומי נומי" נחבט בפני , בכי תמרורים של אבא וסבא, תמרורים שגדלתי עליהם, גידלתי את ילדי עליהם ועכשיו אני מתכבדת לתמרר גם לתוך צוארו של נכדי, כשהוא עלי.
רק האינטרנט יכולה לספק חווייה כזו, כי אם זה לא היה בשש בבוקר - זה לא היה ככה, אגרוף מטלטל כזה, שנבנה מהתכתובת הזו, מהנבואת זעם הזו שלך, עם המלחמה שזרקת אותי אליה בלינק ועם כל מה שהתגלגל מאותה נקודה.
כל זה אומר שאתה צודק יותר ממליון אחוז - ולכן אמניח הקרמיקה , שימי את העבודה שלך פה. את לא צריכה ליצור אותה פה במחשב, רק לשים אותה והנה את כאן.
והלכתי גם לקורות חיים שלך, אבי, ושם, כך נראה לי גם אני יוצאת צודקת קצת - כי הנה אני רואה אותך מציג גם בחללים פושטיים, עשויים קירות, שנכנסים אליהם דרך הדלת.
האם אצלך תיאוריה לחוד ומעשה לחוד?
לא ולא.
האם זהו בטוי להיותנו בתקופת המעבר לאמנות שתתרחש אך ורק בסייברספייס?
גם לא, לדעתי.
זהו ביטוי לכך שהולדתו של המרחב המופלא הזה לא דחקה ולא תדחוק את המרחבים הידועים הישנים. היא משפיעה ואף תשפיע יותר ויותר, כפי שאתה מנבא וכפי שאני מאמינה ואף שמחה שיקרה.
אבל המרחב החדש לא בא במאה אחוז במקום הישן.
אין לי ויכוח אתך - והראייה - אכן יש לי אתר המציג את העבודה שלי ברשת - וכל מי שרוצה יכול לבוא ולראות ולומר מילה או לשאת נאום. ואני לא צריכה אוצר/ת בשביל במרחב הפרטי הזה שלי, ולא רשות, והתקציב לכך לא מעיק ואפשר גם באפס תקציב... ויותר מזה - חלק מהעבודות שלי מבוסס על המתרחש ברשת, ועל מניפולציות מחשב - אני מותאמת ומתאימה עצמי בעונג רב לחיים הרשת האלה.
אבל יש לי גם סטודיו, ושם הציורים שלי תלויים ומונחים סביבי, גדולים ובעלי ריח, אופפים, 10 ציורים גדולים סביבי שאני עוברת במבטי עליהם אחד אחד, בתנועה סיבובית של הצואר, זה לא כמו ההקלקה מתמונה לתמונה. ואנשים נכנסים ואני רואה להם בעיניים את הרפלקס לציור זה או אחר, וזה לא במקום הרשת, והרשת לא במקום הסטודיו, ככה אני תופסת את זה עכשיו.
ועוד כמה מילים צדדיותחשובות. אתה נמלט אל הסייברספייס כשהפצצות והרעמים מרעידים אותך, ושם, כך נדמה לך, אתה מוגן וחי יותר מתמיד.
ואני - אחות קטנה יש לי, ולה ילדים וילד ילדים שנפוצו לה בעולם והיא הלכה אחריהם לפינה נידחת וטובה, שאין בה זכות שיבה וחובת שירות צבאי. מקום שבו גורפים עלים ומבקעים עצים לבעירה באח. וכל מי שחי שם בא ממקום כלשהו, וזה מעניין את האחרים.
המקום האולטימטיבי - כפי שאתה מכנה זאת, הוא לא מקום אחד בזמן אחד. אלא - בכל זמן נתון יש מקום אולטימטיבי בעולם לחיות בו. אנחנו במקום מוזר ביותר, שהוא אשליה של האבות, שקרמה עור וגידים, ועכשיו מוטל עלינו לפתור את המבוך הזה - אשליה אמיתית. כי כשצובטים אותנו זה כואב לנו.

פורסם ב-10:42 ,24/06/2007
13
תיקונים
אורה

אשליה ממומשת - כך צריך לומר- ישראל היא אשליה של האבות- ממומשת, ועם הממשי - מה יש להתוכח? לאור האנטישמיות בעולם - ישראל היא המקום הכי מסוכן ליהודים. יש סטטיסטיקות.
והמקום של אחותי - כמובן צריך להיות שאף אחד לא מתעניין שם בשאלת המקורות שלך.מנין באת,יעני.
אבל אני חולמת בעברית.
מה שדוחף בי את השאלה ליוחאי - איך זה מרגיש לשמוע סביבך גרמנית ברצף של ימים... אני - מהפחד הזה - לא מעלה על דעתי להתקרב שמה.

פורסם ב-10:54 ,24/06/2007
14
לאלמוני
שרון

קצת יהיר... "ברוכה הבאה". מי מדבר על כללים נוקשים? אני מדברת על תקשורת, ואם יש מקום שזהו מהותו - זה פה, "אצלנו" בסייברספייס.

פורסם ב-11:48 ,24/06/2007
15
לשרון
אלמוני

שימי לב שיש הבדל בין פסיק ובין פסיק-נקודה. הפרויקט השערורייתי הוא הכפרים, לא הכסאות.

פורסם ב-12:10 ,24/06/2007
16
אורה
מירי פליישר

כמה יפה את כותבת ... גם מבטאת את דעותי וכמובן גם את דעותייך , מילים ניבעות ממך כשירה , טוב לא פלא. אנא העלי קישור לאתר הציורים שלך.
ולגבי האימה שם בנשר עיר הולדתי,מה עם האימה שהחשמל יילך? כן גם למחשב יש קשר למציאות.כמו אותו סיפור אסימובי ישן וטוב על השתוללותו של מחשב שלא נענה לשלושת החוקים שנועדו לרסן "אותם" ופשוט הוציאו לו את השטקר. האיום נמצא בכל,משרה חרדה בכל פרט בחיינו.אולי זה שורש העיסוק באמנות-הפחד מהמוות .אתה אבי פועל לדעתי תחת איום מתמיד , כמו הרבה אמנים אוהבי בשר.אצלי למשל הצילום,התעוד וההעלאה לאינטרנט מגן עלי מהחשש לשבירתן של יצירותי.אז פרט לפוקוס שניתן לעבודות על הצג,אני גם תופסת עוד טרמפ קטן בכיוון הנצח.טרמפ מהוסס ותלוי חומר-חשמל,אנשים שיתבוננו.
מה שהצעתי אורה הוא נסיון להתייחס לייצוגים שעל הצג כיצירות בפני עצמן ולפתח תיאוריה אוצרותית ,ללא כוונת רווח משום צד.למה? כי אם אוצר עובד תמורת תשלום וכך גם האמן,אז אולי לא צריך הפעם לשלם לאף אחד.טוב נתחלק ברוחים. אבל יש הרי רווחים נוספים לא?
ואם לא ברור מיהי העלומה אמנית הקרמיקה שמלאה אתכם כבר כמה זמן בהתפקססות על ההגדרה של אמנותה,בעולם נזיל הגדרות ,הרי שזו שוב אני.

פורסם ב-12:17 ,24/06/2007
17
למות עליך אורה!
אבי

אני שמח שקראת את תולדות חיי, וראית שאני גם מציג בין קירות ממשיים. נכון,אני עושה זאת לעיתים רחוקות כאשר, אני מזדהה עם הרעיונות של המקום, לקידום הסטודנטים שלי, או לקידום האמנות בסייברספייס, שלעיתים בגלל הקהל-הממסד המסורתיים יחשפו לזה רק במרחב ממשי (יש עדיין כאלה האומרים שאם זה משלב מחשבים "איבדת אותי") שם אני מציג .בכל מקרה היצירות שלי הן דיגיטאליות חופשיות וניתן להוריד ולהשתמש בהן חינם, יש רק לציין את המקור :-). הן שם ובכל מקום.
לגבי אחותך שנסעה רחוק וחיה ב"שקט", כאשר יגיע חלילה וחס החורף הגרעיני, לא יהיה יותר מקום שקט על הגלובוס. מי שישרוד הוא זה שיעשה טלפורטציה לגנים שלו, כמו שאת חיה ומעבירה לדורות הבאים את הסיפור והגנים שלך, כך עושה הסייברספיים לגנים הדיגיטאליים שלנו, הם הזיכרון שמופץ הלאה.
ישראל היא תוצר של הגנים של האבות שלנו שהפך למסה והתממש (תיכנות, אולי כמו ציפורים נודדות שעפות לארצות החום מבלי שיהיו מודעות לכך). נכון שהעולם מסוכן ליהודים, אותנו סילקו מפולניה לפני 43 שנים בהיותנו יהודים, ולא עזר הייחוס הקומוניסטי והמלחמה בנאצים ובפשיסטים של שני הורי ומשפחותיהם, הראו לנו את הדרך לפלסטינה.בבית הספר לא פעם חטפתי מכות מילדים בגלל יהדותי למרות או בגלל שהייתי היהודי היחיד, כדי להתחבר הלכתי איתם אפילו ללימודי הדת בכנסיה הקתולית בימי ראשון! כאשר הכומר חילק את הקרקר של "לחם הקודש" והגיע אלי, "החברים" צעקו לא לא הוא לא צריך הוא יהודי! למרות זאת כילד "חנון" עולה חדש היו לי שנים רבות חלומות בהם טיילתי בעיר שלי בפולין... היום אני לא רואה את המקום ההוא כמולדת שלי ואין לי שאיפה לחזור לשם.האבסורד הוא שיש שם עדיין אנטישמיות למרות שאין יהודים! חיים היינה הידוע יותר כ הינריך היינה, כתב" Das war ein Vorspiel nur. Dort wo man Bücher verbrennt, verbrennt man am Ende auch Menschen
אותנו כבר שרפו פעם, אין לי מה לחזור לשם. בסוף בסוף כולם מתעניינים מהו המקור שלך יעני.

פורסם ב-12:17 ,24/06/2007
18
hey lovers
ramon

get a room!

פורסם ב-12:48 ,24/06/2007
19
למירי
אבי

אני רואה שאת לא באמת קוראת את הטקסטים שלי, למרות שציינת זאת פעמיים! לגבי החשמל, המחשב הופך להיות קוונטי ומולקולרי, דהינו את תבלעי טיפת נוזל שיש לה כוח חישוב של מחשב על! או שישתילו לך את זה, כמו קוצב לב, משאבת אינסולין, שבב של בעלי חיים, או רכיב RFID, שזה כמו מדבקת ניקוטין.התקנים אלה לא צריכים "חשמל" הם יכולים לקבל את האנרגיה מהגוף שלך, או מהשמש.
יש הרבה החושבים ואף כותבים בטעות שאם מוצאים את השטקר מהחשמל, התמונה במחשב נעלמת! זה לא כך, היא נמצאת בכל מקום ברשת (תודעת על).
כל יצור חי פועל תחת איום מתמיד, אחרת הוא לא ישרוד בתהליך האבולוציוני (תקראי את "הגן האנוכי" של דוקינס), אפילו הצמחים עושים זאת (מתקפלים ומפרישים רעלים כאשר מרגישים בסכנה). מי שאינו פוחד מדבר, סביר להניח שהוא חסר מוח - תודעה או מערכת קבלת החלטות כלשה, וביחוד אחרי שאכלת אותה כבר פעם.
נכון אני אוהב בשר,
אך גם פיתה וחומוס :-)...
אינני רואה איך זה קשור לאמנות של משהו...
בכול נשימה שלך את טוחנת מילוני יצורים מיקרוסקופיים חיים, גם בעלי החסה הצימחונית.
נראה שבכל זאת ובדרך הקשה את מתקרבת לאידיאה של חיים אנרגטיים - לא ממשיים!
באיזה רחוב גרת בנשר?

פורסם ב-13:31 ,24/06/2007
20
לאבי
מירי

שאתבייש לי.לא קראתי היטב את כ ל הטכסטים שלך.
נולדתי בנשר בצריף שסבא שלי הצבע של בית החרושת נשר בנה ועל אדמתויושב היום בית הספר התיכון.
אחר כך פלשנו לבית של פליטים פלסטינים בחיפה,אחר כך חזרנו לבית בגבעת נשר ואחר כך...זה בקיצור.כל אחד והסיפור שלו.
אני מבינה שאתה רואה בהסברת האג'נדה שלך שליחות מחייבת ואפילו טוטאלית. הייתי אומרת שהיא יותר מידי חד מימדית לטעמי למרות שיש בה תשובות מעניינות רבות. אני מעדיפה את האפשרות של גם וגם כמו שלא הפסקתי לומר לכל אורך ויכוחינו ואורה נתנה לזה תמליל משובח באותו פוסט עם התינוק בשש בבוקר על הכתף.אינטנט,סייברספייס,צג מחשב, תודעת על הכל מופלא שבמופלא אבל גם סיר הבשר , אם כי ציינתי שהאפשרות להציג את יצירותי החומריות אפילו רק במחשב לא נפסלת בעיני ואולי אף עדיפה . מבינה שמי שלא מקבל את התורה כולה ומתחיל בתהליך התגיירות לא מקבל ציון כל כך טוב. נו שויין.דרך צלחה

פורסם ב-14:50 ,24/06/2007
21
לאבי
שרון

סליחה שאני מפריעה לכם בשיחה, פשוט עמדתי בצד והקשבתי, אני חייבת לשאול אותך מדוע אתה חש צורך עז כל-כך להיות מן משיח נבואי שכזה, האם אתה נהנה מתגובתן של עלמות צעירות לנוכח רעיונות כמו :"את תבלעי טיפת נוזל שיש לה כוח חישוב של מחשב על! או שישתילו לך את זה, כמו קוצב לב, משאבת אינסולין, שבב של בעלי חיים, או רכיב RFID, שזה כמו מדבקת ניקוטין." ?
לגבי האמנות עצמה, במבט מאוד מרפרף, חיפשתי עבודות שלך ומצאתי בעיקר כל מני שטיקים בנאליים, שבעיקר קשורים לכל מני דברים שמחשב יכול לעשות כמו שירה מקרית או הכפלת דימויים, אני לא רואה משהו שמשתמש במחשב כאמצעי ולא כמטרה.
אנא שלח אותי לאתרים עדכניים של עבודותיך ושל עבודות חברייך הסייברספייסים.

פורסם ב-14:57 ,24/06/2007
22
לאבי
שרון

סליחה שאני מפריעה לכם בשיחה, פשוט עמדתי בצד והקשבתי, אני חייבת לשאול אותך מדוע אתה חש צורך עז כל-כך להיות מן משיח נבואי שכזה, האם אתה נהנה מתגובתן של עלמות צעירות לנוכח רעיונות כמו :"את תבלעי טיפת נוזל שיש לה כוח חישוב של מחשב על! או שישתילו לך את זה, כמו קוצב לב, משאבת אינסולין, שבב של בעלי חיים, או רכיב RFID, שזה כמו מדבקת ניקוטין." ?
לגבי האמנות עצמה, במבט מאוד מרפרף, חיפשתי עבודות שלך ומצאתי בעיקר כל מני שטיקים בנאליים, שבעיקר קשורים לכל מני דברים שמחשב יכול לעשות כמו שירה מקרית או הכפלת דימויים, אני לא רואה משהו שמשתמש במחשב כאמצעי ולא כמטרה.
אנא שלח אותי לאתרים עדכניים של עבודותיך ושל עבודות חברייך הסייברספייסים.

פורסם ב-14:57 ,24/06/2007
23
לשרון
אבי

כשאת מתכתבת איתי כאן זאת אמנות.

פורסם ב-16:58 ,24/06/2007
24
לאבי
שרון

המשפט שכתבת ריגש אותי ושינה משהו בתפישה שלי, בדיוק מה שאני מחפשת ביצירת אמנות. תודה

פורסם ב-18:35 ,24/06/2007
25
שרון תעמדי בתור (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-21:19 ,24/06/2007
26
לשרון ולאלמוני... זה לא אני!
אבי

רבותי זה לא אני, זו המדיה! Joseph Beuys , בקש להפוך את האמנות והמודעות לאמנות לנחלת הכלל, ועצמו הפך לשאמאן-אמן המצוי בו זמנית במרחבים וזמנים מקבילים ובכך הפך את החייו ומעשה האמנות למרחב מיתי ואינטגרלי (כפי שציין לפניו מרשל מקלוהן). בויס ביקש את כולנו ללכת בדרך זו : "כל אחד הוא אמן, היכול וחייב להשתתף בשינוי החברה...", לכן נדרשת מעורבות אמנותית בכל תחומי החיים. לדבריו: "כיום, האמנות נחשבת כתחום מיוחד הדורש הצגת מסמכים והסברים בסמוך ליצירות, (דוגמת האוצרים, הגלריסטים ומעצבי הטעם בביאנלה בונציה ובדוקומנטה וכו') ואילו אני(בויס) מטיף למעורבות אסתטית ממדענים, כלכלנים, פוליטיקאים, מאנשי הדת ומכל תחומי החיים. אף, קילוף תפוחי אדמה הינו אמנות אם נעשה באופן מודע" . מזכיר משהו?! היום הסייברספייס מאפשר, ולמעשה מאלץ זאת באופן על כווווולם.אכן ההתכתבות באתר זה היא פעולה אמנותית פרפורמטיבית מתמשכת בזמן, אינטראקטיבית ואף תרפויתית, הממירה את אקט הדיבור המילולי לטקסט ודימויים, תוך בדיקת גבולות האמנות, השיח, השפה, המגדר ומה לא.

פורסם ב-08:41 ,25/06/2007
27
לאבי
אורה

טלפורטציה - זו משמעות האתר שלי? :) שיהיה... והציור הפיזי שלי הוא סתם מועקה עתידית ליורשי שישברו את הראש מה לעשות בהם אחרי מותי. שיהיה, גם זה :)

האם אתה חושב שהסבל שלך כילד יהודי מול הפולנים היה גדול יותר משלי - ילדה עם שיניים עקומות (עכשיו הן יפות, שיהיה ברור) שהילדים התנכלו לה בגללן? ילד שקוראים לן יהודון בפולין, או ילדה בישראל שקוראים לה שיני פיל - אותה טראומה.. מול הפחד הגלובלי מסוף העולם שאין לאן לברוח ממנו -

ואם לחזור להתחלה - יש לי סטודיו, ויש לי אתר, ויש לי עשייה יומיומית - ועדיין אני לא מבינה על מה ולמה אני עושה אמנות, או במילים אחרות - מה אני צריכה לרצות שיקרה עם האמנות שאני עושה (בהנחה שאני לא חנוונית, וגם לא כוכבנית (מי רוצה להיות כוכב נולד) - לאן בדיוק אתה מקדם את הסטודנטים שלך..

פורסם ב-13:09 ,25/06/2007
28
למירי
אורה

לא כל כך הבנתי את התיאוריה האוצרותית ועניין הרווחים. בכל מקרה יש כאן קשר גורדי קשה - מי שרוצה להתפרנס לא נהיה אמן, אלא מחפש פרנסה בטוחה יותר. אז למה נהיים אמנים? ולאן לדחוף את עניין הכסף. מין אילוץ לא כפוי, הה?
והנה קישור
oraruven.com
ואחרון חביב - שמחת אותי במחמאה על הכתיבה :) תודה

פורסם ב-13:15 ,25/06/2007
29
השאלה היא אם בויס רלוונטי כיום
תום

אין צורך להתנגח באבי זכותו לכתוב מה שהוא מרגיש ומבלי לבדוק אם יש ערך מוסף אמנותי לדבריו ואו לפעולות אחרות שלו.

הטענה הראשית נגד בויס צריכה להיות מהסוג הטוען שאין כיום מרחב ללא תמיכה מימסדית דווקא לשיטתו של בויס דרושה תמיכה מימסדית כי לתוצרי האמנות של מי שרואה בחיים או במודעות בלבד אמנות , אין יכולת מסחרית לקיום עצמי.
והרי אנו זקוקים למשהו כדי שנקום בבוקר או לתרופה לטיפול בכאבי אזניים וכו.

בשיטה של בויס יש אמנים שמחפשים אוצר או מימסד שיתמוך בהם שיאפשר להם חיים , סתם לחיות , גם אמנים זקוקים לחיים .
ללא מימסד היום שתומך מקסימום אפשר להציג במתנ"ס , וכידוע מי שרוצה לחבור למימסד צריך לאמץ לעצמו את המדים ולהתלבש כפי שהמימסד יקבע לו , אפילו מימסד ליברלי לא יקבל לשורותיו מי שיראה לו מסוכן או מחוץ להגדרות של קובעי הטעם.

מסתבר שאבי רוצה להקים לו מימסד כזה באינטרנט , הוא הרי מלבד מלל לא מוכיח שום דבר באמת רלוונטי , לא פעילות כזו או אחרת , לא תימה שתוכל לאגד לתוכה כל מיני אמנים ואמניות , כלומר אבי מיצר רק טקסטים שמכילים את אבי או כל מי שרוצה להשתתף.

אפילו אני בטוח שלמרות שאיני מעוניין אהיה חלק מההצגה הזו.כבר היינו בסרט הזה , ומה שדרוש הוא פעילות אמתית , לא טקסטים ולא אוצרים , פשוט פעילות אמנותית קונקרטית שיש לה יצוגים לאו דווקא ורבלים.

ויזואליה כאילו?

פורסם ב-13:29 ,25/06/2007
30
לאורה
מירי

תעזבי אותי ואותך מכסף.
לגבי אוצרות . אתר של אמנים שרוצים לראות ולהראות את עבודותיהם באינטרנט ולהנות מזה , לא כברירת מחדל.עבודותיהם החומריות שהופכות למה שזה לא נקרא הנקודות-ריבועים האלה על הצג וזהו. עוד מעט אפתח משהו אם יהיו לי מצטרפים.ולא עבודות שנוצרו למדיה הדיגיטלית בכוונה ואפילו לא צילום.עבודות ח ו מ ר י ו ת

פורסם ב-13:59 ,25/06/2007
31
לתום ולכולם
אבי

תודה, על התגובה,
כל אמן רלוונטי, כמובן עם אדפטציה לתקופתנו. את בויס סילקו מהאקדמינ כיוון שבעצם טען שאין הצדקה לקיום המוסד. כאשר הייתי סטודנט בבצלאל חלק מהמורים טענו שאמן אמיתי לא יבזבז את זמנו במקום ובמבט לאחור אולי צדקו! את הסטודנטים שלי אני מנסה לשכנע ליצור ולפיץ בסייברספייס שם יש להם סיכוי אמיתי, אתה טוב יורידו אותך ותזכה לחשיפה, וגם הרווח יגיע (שיטת הזנב הארוך)מיליון תפרנים שישלמו 10 אגורות בשביל היצירה שלך עדיפים על 2 "שמנים" שכל אחד ישלם 2000 ש"ח! זהו תהליך שלוקח זמן, אבל אני אופטימי :-)
בינתיים אני נהנה, קורא תגובות וכתבות במארב וכתוצאה כותב עוד משהו, אתם מוזמנים לקרא ולהגיב- "ההלך הדיגיטאלי":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3416945,00.html

לאורה, כל הכבוד על האתר, מי צריך גלריות! צריך סבלנות ואת תגיעי רחוק...

פורסם ב-14:07 ,25/06/2007
32
לאבי
אלמוני

או קיי עוד מאמר על הסייברספייס המופלא . לא חידשת כלום ממה שאבי הקודם חוזר וממחזר

פורסם ב-17:30 ,25/06/2007
33
לאלמוני
אבי

אני שמח שקראת עד הסוף, ואף הגעת למסקנה שלא התחדש דבר בסייברספייס המופלא! אני מעודד מעצם העניין שאתה מגלה ובבקיאות הרבה. כפי שהבחנתה הסייברספייס הוא קוונטי, ולאחר כמות של קריאות תתבצע הקפיצה הקוונטית והאור יתגלה לך ;-) ואתה כבר מודעת לזה שאבי הקודם אינו האבי הנוכחי ולא זה העתידי.ובכול זאת מה דעתך?

פורסם ב-20:52 ,25/06/2007
34
ליוחאי
אבי

אני תקוה שאתה לא מתבעס מזה שחטפנו לך את הבמה, בכול זאת השקעת נסעת יחד עם המשפחה, כתבת טקסט מצויין, ואני מתאר לעצמי שנהנית. אך זה אופיו של בלוג, יש לו דינמיקה משלו, הוא מתחיל בנקודה מסויימת ומגיע לאן שלוקחים אותו. זה שיש כאן דיון רציני בנושא זה בזכות מה שכתבת, וכול הכבוד על כך. כמו שנאמר קודם זאת גם אמנות. אגב מה אתה אומר על מה שקורה?

פורסם ב-21:01 ,25/06/2007
35
לאבי
אלמוני

כמו שכתבתי-שום דבר לא חדש ואתה חוזר על עצמך.טענתך שהשיחות שלך פה במארב השפיעו שינו משהו.אשליה שלך.אתה ממשיך לחזור על אותם הפזמונים .מצ'מם

פורסם ב-22:49 ,25/06/2007
36
לאלמוני-ת
אבי

כול עוד זה זה מפיג לך תצ'אמום ומעסיק אותך (אני רואה שאת-ה קורא-ת בשקיקה כל הגיג שלי ואף עושה חתכים סיכומים והשוואות)אני מרוצה, יש משוב וזה טוב!

פורסם ב-23:27 ,25/06/2007
37
תודה יוחאי על הסקירה (ל"ת)
מיכאל

פורסם ב-20:03 ,27/06/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על יוחאי אברהמי

יוחאי אברהמי הוא אמן.

עוד מ יוחאי אברהמי
אתר אינטרנט אתר הבית של הכותב
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה