 |
  |
הדוקומנטה ה-12: יומן, מסה
לצד היופי הוויזואלי, הרעננות והחומריות החושנית, הנסיונות של הדוקומנטה ה-12 להביא אומללות אותנטית לדשנות האירופית הזכירו משאית שבאה מהחרמון ושופכת ערמת שלג בכיכר רבין שני ימי הפתיחה של הדוקומנטה ה-12 הותירו אותי ואת משפחתי תפוסי שרירים, רטובים ובעומס חושי ניכר. קרענו את הרגליים כדי להספיק לראות (כמעט) הכל. בין לבין פגשנו אנשים ופיספסנו מסיבה אחת, שבמקומה היינו בארוחת ערב גרמנית טעימה ושתינו שמפניה לרגל מותו של קורט ולדהיים, ובמסיבת הפתיחה של הדוקומנטה, שהתקיימה תחת גשם שוטף וכללה מופע רוק של הקייזרס אורכסטרה הנורווגית. עכשיו, בסוף השבוע, מנסים לנוח קצת, להרפות שרירים ולשחזר יומיים (בינתיים) של ביקור בתערוכה מרתקת, עם אוצרו?ת בעלת אינטואיציות חזקות וקישורים מעניינים. החללים
את הדוקומנטה, תערוכת הענק המתקיימת אחת לחמש שנים בעיר קאסל שבגרמניה, אצרו רוג'ר מרטין בורגל ורעייתו רות נואק, שנטשו את הקריטיקליות הטקסטואלית המושחזת לטובת יופי ויזואלי וחומריות חושנית שרלבנטיים לחיים ממש. באמצעות חללים מגוונים, קירות צבעוניים ותצוגות מוזיאליות שלא מתחום האמנות העכשווית (כמו תצוגת אתנוגרפיה או תערוכה חקלאית), הם קראו תיגר על תצוגת הקובייה הלבנה הרווחת בעשורים האחרונים. התוצאה מורכבת, מפתיעה, רעננה מאוד ופתוחה לפרשנות, לעתים מלנכולית. לפעמים נדמה שהיצירות עצמן נרתמות לצורך זה כמעט בשתלטנות; האוצר הוא השולט בהן, ומנצל אותן כדי ליצור את האווירה שהוא חפץ בה.
כתב ידו הנונשלנטי של האוצר. כל הצילומים: יוחאי אברהמי כתב ידו הנונשלנטי של בורגל ניכר בכל מקום, פשוטו כמשמעו: בשלטי ההכוונה לאתרים השונים, בלוגו, בשלטים על השירותים ועוד. אפילו הלוגו של הדוקומנטה עוצב כך, כפי שניתן לראות בתמונה שצולמה בכניסה לדוקומנטה האלה. מול הדוקומנטה-האלה שוכן מוזיאון פרידריכציאנום, הוותיק והגדול שבחללי התצוגה של הדוקומנטה; באותו אזור נמצא גם בית הקפה שבו אכלנו נאצ'וס עם גבינה מותכת וסלסה ושתינו בירה. מקום נחמד עם נוף מקסים, אבל אפשר לחכות בו בין שעה וחצי לשעתיים כדי לאכול פסטה או המבורגר (אנחנו, שסבלנו מרעב כבד, מצאנו את עצמנו אוכלים שאריות של שולחן סמוך עד שהגיעו המנות שלנו). בכיכר פרידריך, בין הפרידריכציאנום לדוקומנטה-האלה, חילקו גלידות וניל שקידמו מכירת ספר על גלידות בהוצאת פיידון. האמניםהאמן האהוב עלינו בתערוכה הוא בלי ספק אנטולי אוסמולובסקי (Osmolovsky). עבודתו פוליטית וחתרנית, אך גם חומרית, חושנית, מצחיקה ומשוחררת. החופש שהוא נוטל לעצמו לנוע בין המדיומים – להכיל פוליטיקה, פורמליזם, עבודת יד ועיצוב – מאפיין גם את הקו האוצרותי של הדוקומנטה בכללותה.
על כתפו המונומנטלית של מיאקובסקי. אוסמולובסקי
עבודה של אנטולי אוסמולובסקי יש לא מעט עבודות פוליטיות בתערוכה. רבות מהן קשורות לענייני מיעוטים מדוכאים, ולעתים גם עוסקות במשתייכים לכמה וכמה מיעוטים (אתני ומגדרי, למשל). שלא כמקובל בעשורים האחרונים, העבודות האלה אינן מאופיינות בהטפה מתנשאת וקרירה, אלא נוטות להיות דווקא משוחררות וחושניות. דוגמה לכך יש בציוריו הפרועים של חואן דווילה (Davila), שהדמויות בהם הומואיות או עסוקות בהומוארוטיות, ולצד זאת יש בהם גם התייחסויות לקולוניאליזם, לסמלים רדיקליים מאמריקה הלטינית, למאבקי כוח, לפסיכולוגיה, לסוריאליזם ועוד. הגסות של העבודות יכולה להיתפש כאלטרנטיבה רדיקלית לייצוג ההומואי המעוצב והמסוגנן שרווח בז'אנר.
חואן דווילה העיסוק בתרבות ובבין-תרבותיות נכנס הפעם לדוקומנטה גם דרך אנלוגיות בין תקופות שונות ואזורים שונים בעולם. דוגמה לכך היא עבודתו של סימון ושסמות (Wachsmuth), שהקים בפרידריכציאנום הצבה גדולת מידות: בחללה הפנימי סרט שחור-לבן יפה שצולם באירן, ובו קבוצת רקדנים רוקדת ריקוד טקסי שמקורו בחוקים נגד אלימות שהתקיימו בממלכה פרסית קדומה, קיר ועליו יריעת פח צבועה לבן שעליה דימוי מאותה תקופה ממגנטים שחורים (בדומה לנקודות דפוס אופסט) וכמה חניתות עץ צבועות שחור-לבן השעונות על קיר אחר. בצד החיצוני של קירות ההצבה מוקם מסך LCD ובו דימוי נע של תבליט פרסי וגם ויטרינות שבהן קטעי עיתונות ומאמרים המסבירים את ההשוואה המחקרית בין הממלכה הפרסית הקדומה לבין האיחוד האירופי הנוכחי (מספר מדינות, הפרדה גזעית וייצוגים חזותיים דומים). פרס משמשת מודל לציוויליזציה המערבית העכשווית, וכדי לבסס את האנלוגיה הזו משתמש ושסמות בפורמליזם אסוציאטיבי (מקצבים, צורות, נפחים) מצד אחד ובדוקומנטים מצד שני. העבודה של סימרין גיל, "טרוובאק – חלקי מנוע פנימיים של משאית טטה דגם 1313 משנת 85' שנוצרו מחדש", מוצלחת גם משום שאיננה זקוקה לאינפורמציה שמלווה אותה; הנוכחות החומרית הוויזואלית החזקה שלה משפיעה על הצופה גם אם אין לו ידע מוקדם עבודה אחרת שיוצרת אנלוגיות בין תרבויות היא עבודתם של וולטר רידווג (Riedweg) ומאוריציו דיאס (Dias), שצולמה בפאוולות של ריו דה-ז'נרו ומוקרנת על שלושה מסכים צמודים בחלל פנימי במוזיאון שבטירת וילהלמסהוה. בעבודה זו יש אנלוגיות בין טקסים אכזריים של האדם הלבן בימי הביניים לבין התנהגויות שנחשבות ברבריות מנקודת המבט של האדם הלבן ומתרחשות כיום בשכונת פחונים בריו: טקסים שעברו בצינורות הקולוניאליסטיים מגרמניה (ואף ספציפית מאזור קאסל, שבו נערכת הדוקומנטה) לדרום אמריקה. המעקב אחר מעברם מההיסטוריה של אתר הדוקומנטה ליבשת אחרת והחזרתם, אחרי מאות שנים, כעבודת וידיאו הוא מהלך מתוחכם: אחד החפצים ששימשו את הריטואל הקדום תורגם לשרביט גדול, נס, מקל מטאטא שעליו מותקנות שלוש מצלמות וידיאו שפונות לצדדים. החוגגים רוקדים עם המתקן המצלם הזה, והתוצאה היא חלקו העיקרי של הסרט המוקרן על שלושת המסכים. גם אם ההקבלה בין קורבנות אדם בימים עברו לבין התנהגות ברברית של האדם השחור (שרפת פסל של אדם לבן, אכילת בשר על האש, ריקודים קצביים ומשחקי אורגיה עם בובת מין אשכנזייה, מן הסתם גרמנייה) היא מעט שטחית, המעשה של החזרת הריטואלים לאירופה בצינורות הטכנולוגיים הוא אפקטיבי ומשכנע.
שני דימויים מתוך עבודתה של יעל ברתנא
בביתן החממות יש מערכת אוורור ובקרת לחות חשופה. את מדי הלחות הנאים הסירו אחרי יומיים; הנתונים שהציגו היו גורמים לחברות הביטוח ולמשאילים לבטל את התצוגה מערכת יחסים בין פוליטיקה לפורמליזם נמצאת בעבודות רבות בתערוכה, ומגיעה לשיא בעבודותיו של האמן הסיני אי ויווי (Weiwei): המונומנט הענק במדשאה ליד ביתן החממות, העשוי חלקי חלונות ודלתות מזמן שושלת מינג שהוצאו מהריסות תוצרת המשטר הנוכחי (כפרים שלמים ומסורות שלמות נמחקים כעת בסין לשם ביצוע פרויקטים גרנדיוזיים של בנייה חדשה, לרגל האולימפיאדה למשל); מאות הכסאות העתיקים שניצלו מכליה ומפוזרים באתרים השונים של הדוקומנטה; והטסתם ושיכונם במקום של כמה מאות כפריים סינים – פרויקט שערורייתי, שעלה מיליוני אירו.
עבודה של האמן הסיני אי ויווי הגודש האתנו-צדקני
העבודה של ויווי מזכירה במידת מה את העבודות הנצלניות של אנתוני גורמלי בביאנלה האחרונה של סידני, כמו גם עבודות של סנטיאגו סיירה. ובכלל, כל הנסיונות להביא אומללות אותנטית לדשנות האירופית הזכירו לי משאית שבאה מהחרמון ושופכת ערמת שלג בכיכר רבין. די, נמאס לי לראות אנשים מצקצקים. מצאתי את עצמי נכנס לחלל חשוך ובו מוקרן דימוי של אינדיאנית צווחת מסבל וברחתי. הרגשתי שהגודש האתנו-צדקני הזה עושה עוול לאמנים שחלקם הציגו מן הסתם עבודות טובות.
עבודה של פיטר פרידל אבל לצד הפרובוקציות המוצלחות והמוצלחות פחות, יש בדוקומנטה הרבה עבודות יפות בעלות דגש חומרי, פואטי וצנוע גם במדיומים מסורתיים כמו צילום, פיסול ורישום – למשל רישומיה המופשטים, בשילוב תצלומי שחור-לבן, של נאסרין מוהמדי (Mohamedi) משנות השבעים, שהוצגו בשלושה אולמות בנויה-גלרי ויצרו את אחד הרגעים היפים בתערוכה, הרישומים הגדולים והממוסגרים של טרישה בראון (Brown), שנערמו בפרידריכציאנום, ואפילו כמה עבודות שמזכירות עיצוב קרמי, כמו העבודות הישנות של מריה ברצוזוביה (Bartuszovia) או עבודתה המהפנטת של שילה גאודה (Gowda), שבה סדרת מסגרות רשת מתכת מרחפות אופקית מעל הרצפה ועליהן דוגמאות שנוצרו באמצעות שריפה – יציקות אפר שנשרפו בתוך חלל הנויה-גלרי, וכל משב רוח קטן יפזר אותן.
צילום של ג'ורג' אוסודי אוצרי הדוקומנטה – וזה עניין שראוי להערכה – לא חששו להציג תכנים שהעיסוק בהם אינו רווח, או תכנים שנחשבו "חלשים". הורות ואמהות, למשל – נושא העולה מעבודת הווידיאו הנוגעת ללב של צנג יו צ'ין (Yu Chin), ובה נראית אמא כנאבקת עם ילדה הקטן בניסיון לנשקו. רבותי, ההיסטוריה
שמחתי לפגוש גם שאריות מדוקומנטות קודמות: עבודות שגדלתי עליהן באמצעות צפייה בקטלוגים, וכעת פגשתי בהקשרן המקורי: פסלים של תומס שוטה על גג מבנה סמוך לפרידריכציאנום, למשל, או עבודה של ריצ'רד ארטשווגר בכניסה לשירותים במרכז התקשורת.
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
