שוטף ומתמלא / ביקורות

איזה אבסורד

על גבולות הפנטזיה ופנטזיית הגבולות בתערוכתו של תמיר שר

12 תצלומים בגדלים ובפורמטים שונים מוצגים בתערוכה של תמיר שר, המוצגת בימים אלה בגלריה D&A בתל-אביב. רוב התצלומים מאופיינים בטון אינטימי ומשתמשים במחוות אנושיות כחומר יצירה. כל תמונה מספרת סיפור משלה ומחפשת היכן, במסגרת הנראה בה, עוברים הגבולות שבין הפנטזיה למציאות ובין הזיכרון האישי לאסוציאציה התרבותית. האבסורד והתעתוע נוכחים בעבודות ויוצרים תחושת הזרה עדינה ומפוכחת. הסיפור שמספרות העבודות מוכר וקריא, ועם זאת משהו בו נותר בלתי פתור, כאילו כמה ממשפטיו נמחקו לטובת מילים זרות שנשתלו במקומם.
בכמה מן התצלומים מופיעות דמויות המגיבות לאירוע שמתרחש מחוץ לתמונה ואינו נחשף בפני הצופה. במקרים אחרים מושא תשומת ליבן של הדמויות אמנם נראה לעין, אך הוא זר להקשרו, נגיש רק באמצעות הפרשנות החזותית שהן עצמן מעניקות לו. כפועל יוצא מכך, הצופה מוצא עצמו מגיב בעיקר לתגובתם הרגשית של גיבורי הסיפור, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחוות גופם ובהבעות פניהם, ולא לעלילה – למאורע שגורם להן. שפת הגוף של הדמויות והסימנים התרבותיים השזורים בתצלומים קושרים את הסיפור שהם מספרים לחוויה רגשית או לאסוציאציה בלתי נמנעת: ילד בוכה יצער את הצופה, קבוצת ילדים מוקסמים תעלה חיוך על שפתיו, זיקוק יעלה בו זיכרון ימי הולדת רחוקים וכדומה. 
על אחד מקירות הגלריה נתלו בסמיכות ארבעה תצלומים קטנים ומרובעים: בשני התצלומים משמאל מופיעות פינות נוף לא מטופחות במיוחד, ובזוג הימני מופיעים שלושה ילדים במצבים רגשיים שונים. הצבתם של הצמדים זה לצד זה יוצרת מעין איזון בין שתי אסטרטגיות שונות: צילומי הילדים דרמטיים יותר, הסיפור והרגשות הקשורים בהם ברורים למדי, ואילו התצלומים שמימינם מדברים בשפה מופשטת ואינם ניתנים לפענוח באותה הקלות.

תמיר שר - תצלום

בתצלום אחר מופיע עץ קטן הניצב במעין מרפסת ובוער כזיקוק. טעון ורומנטי כסנה בוער, רגשי כמחוות אוהבים חגיגית או מסוכן כחומר נפץ, מתמצת התצלום הזה את תחום עיסוקה של התערוכה. הזיקוק משמש כמראה מקום שפועל בדיוק על הגבול החמקמק שבין האישי לתרבותי, בין הייחודי למשותף ובין הדמיוני לממשי. כזיקוק יום-הולדת, הוא יכול לעורר את מאגר הזיכרונות הפרטי: ילדות, משפחה, התבגרות, ובכל זאת הוא סימן מוסכם שמצביע על טקס תרבותי כללי ולא אישי. בתמונה אחרת מתואר באור רך "עובד אדמה" שפניו מוסתרות והוא לבוש בג'ינס וטרנינג ממותג. הקשר האסוציאטיבי בינו לבין הדימוי התרבותי של החיים הכפריים הפשוטים – שנחקק בין השאר בזכות מסורת של זורעים, מלקטים ועמלים בתולדות האמנות ובתולדות הדימויים הציוניים – עשוי לעורר כמיהה נוסטלגית לקשר ישיר עם הטבע גם בקרב מי שרגיל לנשום בעיקר עשן אוטובוסים. באותה מידה בה הבחור הכפוף יכול להיות דמות בדיונית, הוא יכול להיות גם פועל זר או עובד עירייה המטפל בדשא מודבק של פארק עירוני בנוי בדרום תל אביב. מי שרוצה להרחיק לכת יכול למצוא שם גם לא מעט דמיון לייצוגי מוות, בעיקר בשל האפלה המטפסת מקצוות התצלום אל מרכזו, כלי העבודה של העובד והקפוצ'ון שמסתיר את פניו.
תנודת האסוציאציות בין הפאתוס הרגשי ועולם הפנטזיה לבין היומיומי והסתמי ניכרת גם בתצלומים אחרים. אם בתצלום של עובד האדמה המוזכר, ריבוי המשמעויות מגולם בסימן מרכזי אחד, בעבודות אחרות הוא נולד מתוך מצבור פרטים הנתפסים כזרים זה לזה. כך, באחד התצלומים מופיעים שלושה גברים הניצבים על רקע עולם "פנטזיה" אגדי ומביטים אל מחוץ לתמונה. אחד מהם נועץ סכין בכדור ים, שניים מהם אינם לובשים חולצה והשלישי לבוש בטי-שרט שחורה עם סמל של דגל פיראטים. הסימנים והסמלים השתולים בתצלום כמו מורים זה על זה. במבט ראשון הם נקראים כשרשרת אסוציאציות, אך מבט נוסף יבהיר כי מדובר במערכת לא-ליניארית, שיכולה להתפענח בדרכים שונות. הסימנים פועלים במעגל פנימי עם עצמם ולמעשה אין ביניהם קשר הכרחי, הם מתקיימים זה לצד זה ולא נערמים במבנה הירארכי, כפירמידת פנטזיה וממשות. כאן יש לשאול: איזה דימוי אנחנו מבינים ומסווגים כפנטזיה, ומדוע דווקא אותו, האם הפנטזיה קשורה במערכת סימני תרבות נראים לעין, כלומר ממשיים, ואם כן, מה למעשה הופך אותה לדמיונית?
שר אינו כופה על הצופה תשובות לשאלות, אך הוא מאפשר לו להתנדנד בחוסר וודאות בין קווי המתאר הדקיקים שתוחמים את טריטוריות התפיסה. 

תמיר שר - תצלום

תמיר שר, Good News
D&A Gallery, 6.3.08 - 4.4.08