מגזין / 5 מוסף
| 2007-06-05 01:13:27 |
צבי בן ארץ - ללא כותרת. 1977-8
צבי בן ארץ
אברהם אילת - ללא כותרת, 1975
אברהם אילת נולד בישראל ב-1939. חבר קיבוץ שמיר מ-1960. למד באקדמיה לציור ובסנטרל סקול אוף ארט בלונדון. מנהל בית-הספר לציור בקריית-שמונה.
בשנת 1960 הצטרף אילת לקיבוץ שמיר. לדבריו, נוכחותו של הגבול הסורי העובר במרחק כ-800 מטרים מן הגדר של הקיבוץ היתה עובדה דומיננטית בחיי המקום. סמל של איום ולחץ מתמידים. תחושת לחץ זאת מצאה ביטוי בעבודתו כבר מהתחלה. בציורי הנוף שלו משנות השישים ולאחר מכן היה עימות בין גושים אורגניים-חיים הנעים בכבדות בתוך מסגרות-חדרים-כלובים בעלי מבנה גיאומטרי, תוך נסיונות היחלצות נואשים והשלמה עם חוסר יכולת לשנות את המצב.
ב-1971 יצר סדרת "פסלים" עשויים עץ וקצף פוליוריתן שתפח ונזל החוצה. הקצף המתפתח וזוחל עורר בו את הרצון להנציח את התהליך בסרטים. לאחר סרט האנימציה חלה תפנית בעבודתו. התכנים נשארו כשהיו, אבל דרך הביטוי הפכה מופשטת.
ב-1974 הוליכו אותו הרישומים חזרה אל הטבע. הוא חיפש מקבילות לרעיונות שהביע בתופעות של צמיחה ובאפשרויות כאמן להתערב בחומר החי ולהשפיע על כיוון ומידת צמיחתו. התוצאה נראית בסדרת תצלומים שעשה במשך שנתיים. בעבודה אחת אילץ קבוצת עשבים לצמוח בתוך קוביית פרספקס שקופה. הגוש חי בתוך הקובייה, וכאשר לאחר זמן הסיר אותה, התברר שקרתה פעולת "יציקה" – העשב קיבל את צורת הקובייה. הוא המשיך לחיות תוך הסתגלות והתאמה למצב החדש שנכפה עליו, כמו אדם.
סרז' שפיצר - רישומי הכנה ל"תצפית". 1980
סרג' שפיצר נולד בבוקרשט, רומניה, ב-1951. עלה לישראל ב-1972. התחיל ללמוד ציור ופיסול ב-1965. למד באקדמיה הלאומית לאמנות ועיצוב ברומניה, 1970, ובאקדמיה לאמנות בצלאל, 1972.
ב-1972 ביצע האמן סדרת פעילויות מתועדות שבהן צולם כשהוא בונה מסגרת לתמונה שהקיפה גזע עץ וחלק מגופו. יצירה מוקדמת זאת היתה הקדמה לעבודות אחרות הקשורות לגבולות; בפוליטיקה, תרבות ומחשבה. בכל עבודותיו של האמן ישנו ניסיון לטפל במצבים העוסקים בבעיות של תחומים, טריטוריות ודו-המשמעות הכלולה בהם. ביצירה מאוחרת יותר, "בידוד", שנעשתה ב-1975 כחלק מן "הסדנה הפתוחה" במוזיאון ישראל, הביע שפיצר את בידודה הפוליטי והתרבותי של ישראל על-ידי הצגת פרספקטיבות שונות של יחסים חיצוניים/פנימיים בשטח נתון. "תחום פעילות", שנעשתה ב-1977, היתה התייחסות למצבו של האמן במצבי הגבלה. לפיכך מקשר חוט אינטלקטואלי בין כל העבודות האלה במורכבות הולכת וגדלה, שהתבטאה לאחרונה בסדרת מבנים בקנה מידה גדול במוזיאון פול-קואנג באסן ובאקדמיה העירונית בדיסלדורף. העבודה האחרונה, "תצפית", בוצעה לקראת תערוכה זאת, וכוללת מספר במות בגבהים שונים ומטול. בתוך סביבה זאת נוצר מצב פסיכולוגי מסוים ומוצגות שאלות. את מעורבותו של הצופה/המשתתף בסביבה זאת מסבירה כותרת המשנה לעבודה: "מקום שבו אפשר לראות ולא להיראות; מקום להתחבא, להתקיף, ללכוד, או להילכד...".
מיכל נאמן - קופים מבוססים, 1978
מיכל נאמן נולדה בישראל ב-1951. בוגרת אוניברסיטת תל-אביב והמדרשה הממלכתית למורים לציור ולאמנות, רמת-השרון. זכתה במלגה להשתלמות בחו"ל מטעם קרן התרבות ישראל-אמריקה, 1978.
"מדינה העסוקה בגבולות של עצמה, מצביעה על ההיקף שלה, ומוטרדת בלי הרף מהקשרים שבין מעשי העבר ומעשים בהווה. סביב הגבולות נאסף צרור של דברים ודימויים. בצד 'גיאוגרפיה' היסטוריה סמיכה מאוד, ה'מיילדת' בלי הרף דימויים, מטבעות לשון, סיסמאות המתנוססות מתוך מצבים, מתמצתות אותם".
מיכל נאמן, מתוך הקטלוג "אמן וחברה" , 1978
הדימוי שבוחרת האמנית ליצירתה "קופים מבוססים" מצוי אי-שם על הגבול שבין האנושי לחייתי. אזורים מתחרזים של צבע וצורה מוצגים בסגנון דמוי מפה ההופך אותם לאזורים גיאוגרפיים בתחומו של הדימוי הכולל. מיקומם של האזורים כפוף לתוכנם המושגי-מילולי. "מקומות גסים", לדוגמה, ממוקם במרכזו של הדימוי. הדימויים החזותיים והמילוליים מתופעלים באורח שיאפשר מרחב אפשרויות של קריאת התמונה החובק אמנות, תרבות וחברה.
דליה מאירי - ללא כותרת, 1978
דליה מאירי נולדה במושב מולדת ב-1951. למדה באקדמיה לאמנות בצלאל, 1972-76. השתלמה בפיסול באבן בקרארה, איטליה, 1976, ובאוסטריה, 1978.
כל פסליה של דליה מאירי עושים שימוש בחומרים מסביבתה הקרובה במושב מולדת, כמו אבני בזלת ואדמה. המתחים העזים המתגלים בכל עבודה הם תוצאה של הרכבים של חומרים אלה (לפעמים בתוספת עץ ו/או חיבורי מתכת) במצבי שבירה או כמעט שבירה.
על יצירתה אמרה האמנית:
"אחרי תקופה של עבודה וניסיון של בדיקה שלאחר מעשה גיליתי שרוב הפסלים שלי אוצרים בתוכם מתחים. לחצים בין חומרים וצורות שונות. צורות שמשמעותן מבוי צר או לפעמים מבוי סתום. ברור לי שמקורם של הדברים הוא תוצאה, שברובה בלתי מודעת בשעת העשייה, של המציאות בארץ, של חיים במתח יומיומי ובדידות של תושבי אי מוקף בים שנאה".
הבריכה השקועה בכיכר המוזיאון היא מיקומו של פסל ארעי שיצרה האמנית במיוחד לתערוכה זאת. הפסל עושה שימוש בקורות מצולבות החוצות את הבריכה, כותרת רומית שהונחה על תשתית של בוץ בתחתית הבריכה וחבל המקשר את הקורות עם הכותרת. הכותרת נראית כמוחזקת כדי שלא תשקע על-ידי תמיכות החבלים והקורות. נימות תרבותיות-פוליטיות והדים עמומים של טקסי קבורה יהודית כלולים ביצירה.
ז'ררד מרקס - מתוך הסדרה "ג'רוזלם שוטס", 1976
ג'ררד מרקס נולד בארה"ב ב-1941. בוגר מדעי הטבע סיטי קולג' בניו-יורק, 1961, ובעל תואר דוקטור מהמכון הפוליטכני בברוקלין, 1967. למד ציור במכון פראט ובארט סטיודנטס ליג, ניו-יורק. עבר לירושלים ב-1968. כיום מתגורר בניו-יורק.
ב-15 בינואר 1976 לקח מרקס רובה M16 ועוזי, תחמושת ותצלומים של מראות רחוב בירושלים לקיבוץ מרום הגולן ברמת הגולן. הוא ירה בתצלומים וכך יצר את סדרת "Jerusalem Shots". הדימויים החדשים שנוצרו בפעולה זאת נעים בין עבר והווה, בין ניסיון ממשי ופסיכולוגי. ירושלים היתה עיר במצור לא אחת, אלא פעמים רבות. אף שהגבולות השתרעו מעבר לחומות העיר, תחושת הפגיעות קיימת בה תמיד. ההתלקחויות על הגבול נחוות באורח מיידי בעיר עצמה. תצלומיו של מרקס הם תמונות נטולות ריגוש של מבנים או מקומות ידועים בירושלים. התצלומים הנתונים להתערבות אלימה מעשה ידי האמן מאבדים את האובייקטיביות שבהם והופכים לנושאי רגשות עזים ואפשרויות פירוש נרחבות. מרקס אמר שהרובה כאן נעשה "מכבש הדפוס הסופי", דרך להטביע חותם מבע שאין למחות על חומר התצלום הסביל.