שוטף ומתמלא / פוליטי
| 2004-05-02 15:19:26 |
במבט ראשון, עתידה של התנועה נראה מבלבל ומרגיז. הסברים מלומדים של האימפריאליזם האמריקאי ושל מדיניות החוץ החד-צדדית והאגרסיבית שלו, לתפארת השמאל הישן ובאדיבות חומסקי, פילגר ובייבי-בומרז אחרים, מתקבלים בעניין, אך כבר אינם מסייעים לנו לראות את התמונה הרחבה. בעולם רב-מוקדי, תיאוריות קונספירציה יכולות לספק רק נחמה זמנית למבולבלים. גינוי מוסרני של הקפיטליזם אינו נחוץ, הואיל והעובדות והאירועים מדברים בעד עצמם. מה שדוחף אנשים לרחוב הוא המצב, לא הניתוח (בין אם שלנו ובין אם זה של Hardt & Negri). השמאלנים המעטים שנותרו כבר אינם יכולים לספק לתנועה אידיאולוגיה, שהרי התנועה עובדת להפליא גם בלעדיה. "אנחנו לא צריכים את המהפכה שלכם". אפילו התנועות החברתיות של שנות השבעים והשמונים, כלואות במבני ה-NGO שלהן, מתקשות לעמוד בקצב. תצורות חברתיות חדשות משתלטות על הרחובות ועל חללי המדיה, ואינן חשות כל צורך לייצג סמכות נעלה יותר. אפילו לא הוועדות ההטרוגניות המתכנסות בפורטו-אלגרה.
עד כה נותרה התנועה הזאת תחומה בגבולות זמן/חלל מוגדרים היטב. עדיין דרושים חודשים כדי לגייס את ההמונים ולטפל בלוגיסטיקה - מאוטובוסים ומטוסים, אכסניות ואתרי מחנות, ועד מרכזי תקשורת עצמאיים. התנועה אינה ספונטנית בשום צורה (ואינה מתיימרת להיות כזו). את האנשים הצולחים מאות ואלפי קילומטרים כדי לקחת חלק בצעדות מחאה מניעות דאגות אמתיות, לא תפישה רומנטית של סוציאליזם. השאלה השחוקה "רפורמה או מהפכה?" נשמעת כמו ניסיון לסחוט תשובה שתספק את תאוות התקינות הפוליטית.
גם הסתירה בין אנוכיות לאלטרואיזם אינה קיימת באמת. גלובליזציה תאגידית במימון המדינה משפיעה על כולם. סוגיות בינלאומיות דוגמת ארגון הסחר העולמי, הסכם קיוטו בנושא ההתחממות הגלובלית או ההפרטה של שוק האנרגיה כבר אינן סוגיות ערטילאיות הנוגעות לביורוקרטים וללוביסטים של ארגון הסחר. התובנה הפוליטית הזאת היא קפיצת המדרגה העיקרית של התקופה האחרונה. האם זה האינטרנציונל האחרון? לא. אין דרך חזרה למדינת הלאום, לתפישות מסורתיות של שחרור, ללוגיקה של חטא מול חסד, של הדרה מול הכללה. המאבקים כבר אינם נערכים לטובת האחר המרוחק, המתחנן שנעניק לו כסף ותמיכה מוראלית. סוף-סוף הגענו לעידן הפוסט-סולידריות. את תנועות השחרור הלאומיות, לפיכך, החליף ניתוח חדש של הכוח - ניתוח שהוא אבסטרקטי, סימבולי ווירטואלי במידה יוצאת דופן, וזאת בד בבד עם היותו קונקרטי, מפורט ואינטימי להחריד.