מדריך / תערוכות
| 2006-03-13 18:06:13 |
פסטיבל קולה של מילה בחאן ואמיר לדר ועופר כהן בברבור
16.3.06 - 28.4.06
פתיחה: יום ה' 16.3 בשעה 20:00
גלריה ברוומן, יהודה הלוי81, תל אביב. שעות פתיחה: שני - חמישי 11:00 - 19:00 שישי - שבת: 11:00 - 17:00
www.byartprojects.com
אוצרת: גלית אילת
התערוכה This is not America מציעה מבט על עבודותיהם של מספר אמנים מובילים ממזרח אירופה והבלקן.
הבלקן ומזרח אירופה עברו שינויים פוליטיים, סוציאליים ותרבותיים מהותיים בשנות השמונים והתשעים עקב נפילת "חומת הברזל" חילופי שלטון מהפכות ומלחמות. אשר הביאו אתם חופש ביטוי,הגירה, וניסיון נואש להשתלב בתרבות המערבית. שינויים פוליטיים וחברתיים אלו לא פסחו על שדה האמנות, בעשר השנים האחרונות חל מהפך וגילוי זירת האמנות הבינלאומית המרובה במגמות וזרמים והאפשריות הגלומות באמנות המשלבת מדיה והטכנולוגיה והמעבר החד מתרבות סגורה לחברה מגוונת תרבותית, השינוי ממסורת אמנות אקדמיסטית מקובעת ורומנטיסיזם לאומני.
העבודות בתערוכה משקפות את מערכות היחסים שפיתחו האמנים ביחס לשינויים דרך המציאות החדשה הסובבת אותם. השינויים שעברו במעמד הפרט והקולקטיב, יחס בין הפרטי והציבורי עקב המעבר למשטר דמוקרטי. העבודות עוסקות בבניה של השפה האמנותית בין שדה האמנות המקומי לקודים של עולם האמנות הבינלאומי. שינוי התפישה עם פתיחות לעולם המערבי והשימוש במדיות חדשות.
מעבר לנוכחות המשותפת בעבודות של קונפליקט בין עבר להווה והעיסוק המשותף ביום יום ובמובן מעליו. האמנות הבלקנית בת זמננו רלוונטית לקונטקסט הישראלי ועוסקת בנושאי עניין קרובים כגון בידוד/תקשורת והדיון סביב מרכז ופרפריה, יחסי מזרח מערב וריבוי אתני ותרבותי.
אמנים משתתפים
ואדים פישקין ( Vadim Fishkin ) – נולד ברוסיה חי ועובד בלובליאנה, בעבודה Snow Show המבקר בחלל התערוכה מוזמן ללחוץ על כפתור ולומר את שמו. עם הלחיצה על הכפתור; מושמע שם הצופה, אור כחלחל מאיר את החלל ושלג מלכותי יורד על ראשו של המבקר ההופך למשתף פעולה עם הספקטקל והאשליה.
עבודותיו של ארזן שקולולי ( Erzen Shakloli ) עוסקות בחוקיות טקסים וריטואלים מסורתיים מקומיים, מערערות וחותרות תחת סימבוליזם עכשווי. "Albanian Flag on the Moon " מצביע על האירוניה של האמן – הסטטוס הלא יציב של מולדתו, קוסובו הנמצאת בין תביעה להכרה לאומית למבוכה בינלאומית, דחפה את האמן ליצור משחק משעשע, שלא לומר אבסורדי ולהציב את דגל אלבניה על הירח.
עבודותיו של ג'קופ פררי (Jakup Ferri ) עוסקות במקום ובהיסטוריה של אמן המגיע מהפריפריה. בעבודת הוידיאו "Save Me Help Me" הוא מציג את החוסר האפשרות והיגררות מאחור שהיא נחלתו של אמן המגיעה מקוסובו והופך את הנכשלות והיגררות מאחור כטקטיקה של עבודותיו. בעבודה זו רואים את פררי יושב על המיטה בחדרו ומציעה את עבודותיו למכירה לאוצר או אספן שימציא עבורו את כרטיס הכניסה לשוק של המערב.
התנאים הפוסט מודרניים הם במרכז עבודתו של אדריאן פאצי (Adrian Paci ), הוא יוצר במדיות שונות כציור, פיסול, צילום וידאו ומיצב לחקירת התנאים של האדם הנאחז ב "כאן ועכשיו" לבין זיכרון, דיסלוקיישן כפי שהם מובנים בקרב אנשים שחוו הגירה מסיבות חברתיות או פוליטיות. בעבודת הוידיאו "Turn On" אנו רואים מספר גברים יושבים שגנרטורים לרגליהם על מדרגות בכיכר העיר שקודה (Shkode) העיר השנייה בגודלה באלבניה ומקום הולדתו של אדריאן פאצ'י. הגברים יושבים בעלטה על המדרגות עד שאור מלכותי עולה נורה אחרי נורה נדלקות הנורות מול פניהם של היושבים האוחזים בהן כפנס . אדריאן פאצ'י נולד ב 1969 באלבניה חי ועובד באיטליה.
Blue Noses Group יציגו " 25 מיצגים קצרים על גלובליזציה"
תוך שימוש בשפת הסלפסטיק הפורמלית המופעלת אל מול המצלמה באמצעים מינימליסטיים ובתנועות ספונטניות, The Blue Noses Group פיתחה מומחיות בהפקת קטעי וידיאו קצרים, הנערכים ברובם כמיצגים של קולקטיב אמנים זה.
הקולקטיב, Blue Noses Group, נוסד ב-1999 בסיביר, רוסיה. ויאצ'סלב מיזין, אלכסנדר שבורוב.
סנאר אוסמן ( Sener Ozman ) מטורקיה יציג שתיים מעבודותיו "Supermuslim" (צילום) בא הוא מופיע בצורה אירונית בבגדי אחד הסמלים הקנונים של התרבות הפופולרית בארה"ב. ועבודת וידאו Road To Tate Modern )תוצר של שיתוף פעולה עם ארקן אוזגן), העבודה מנסחת עמדה ביקורתית כלפי הנטייה המערבית של האמנות העכשווית. בעבודה, דון קישוט ומשרתו סנשו פנשה, נודדים בתוך נוף הררי. הם שואלים עובר אורח מהי הדרך לטייט מודרן. "מעבר להרים" היא התשובה. היכן מעבר להרים הכורדים נמצא מהערב?
נדקו סולאקוב (Nedko Solakov) נולד בבולגריה חי ועובד בסופיה. עובד עם מיצב, רישום (לעיתים קרובות על קירות חלל התצוגה) ווידאו. יציג את עבודת וידאו "The flying turtle and me reading the newspapers " . בא אנו רואים צב גינה באקווריום מנסה לרדת מגשר חימר אל קרקעית האקווריום כאשר סאונד של דיפדוף בעיתון נשמע ברקע.
מגדי אבאכי (Magdi Habachi) חי ועובד בקהיר, יציג שלושה ספרי אמן המשלבים רישום וקולאז. הספרים משלבים איקונוגרפיה מצרית עם סמלי שאריות של תרבות הצריכה עטיפות של קופסאות סיגריות קליאופטרה, בירה סטלה כרטיסי נסיעה ואשרות מעבר.
אדריאן פאצי, Turn On
פתיחת התערוכה תתקיים ב- 16.3.06 ב"בית בנמל"
אוצרת התערוכה: מעין שלף
23 האמנים המציגים: יוחאי אברהמי, נלי אגסי, שי עיד אלוני, זיו בן דב, נועה בן- שלום, שרון ארז גלזברג, דרור דאום, מירב הימן, קבוצת זיגוטה, דניאל לנדאו, רמי מימון, נטלי מנדל, רועי מרדכי, רועי צ'יקי ארד וארי ליבסקר, אליסף קובנר, ורה קורמן, ליאורה קנטרביץ, איילת קסטלר, אלונה רודה ורונה גפן, מעין שטראוס וקרן שפילשר.
שם התערוכה, סדוקציה, הוא מילה שאינה קיימת, שנוצרה משילוב המושגים פיתוי ורדוקציה. המילה סדוקציה היא למעשה הסבה לועזית למילה פיתוי (seduction) , בפורמט הלועזי של המילה רדוקציה (בעברית- הפחתה). השם נולד מתוך העיסוק במשמעות המושגים הללו והיחס ביניהם בתרבות הצריכה.
התערוכה בוחנת את מהות הפיתוי דרך המבט. המבט של הצופה על אמצעי התקשורת בתרבות הצריכה, שעל ידי מניפולציה של דימויים מעצבים ומגדירים את הזהות שנכון להשתוקק לה, הגדרה שהיא תמיד ביחס ל"אחר" . דרך הגדרה זו "האחר" עובר רדוקציה לאוסף של תכונות סטריאוטיפיות ההופכת אותו לדמות ללא שם, מסובייקט לאובייקט. האובייקט, ככול אובייקט בתרבות הצריכה, הוא משהו שאנו יכולים לשלוט בו, לכבוש אותו , להבין אותו לפי קריטריונים ידועים מראש.
צידו השני של המבט, הוא מבטו של הצופה על עבודות האמנות, שנעות על הגבול שבין הפיתוי לפירוקו, ההיקסמות מהדימוי לצד ההתייחסות האירונית או הביקורתית כלפיו. הצופה מתבקש לחוות ולהרגיש לפני שהוא מנסה להבין.
מתוך טקסט התערוכה:
"הסדוקציה היא הפיתוי לחבק את הרדוקציה. לחיות בעולם פשוט להבנה, עולם של כובש ונכבש, שולט ונשלט. לקנות עוד ועוד מוצרים, להניח להם להקנות לנו רגשות, אמונות, זהות, להאמין שכך היינו מאז ומעולם ושאנחנו שונים מכול השאר. להאמין שאנו שולטים בגורלנו ובחלומותינו, ולחלום על חתונה ובית בפרברים עם שני ילדים, כלב ופיליפינית."
התערוכה תציג כחודשיים בבית בנמל, האנגר 26, נמל ת"א. אירוע הפתיחה יתקיים ב- 16.3.06 בשעה 20.00, ובמסגרתו יוצגו עבודות מיוחדות לערב הפתיחה בלבד: עבודת וידאו של דניאל לנדאו, מיצגים בשיתוף הקהל של קרן שפילשר ונלי אגסי, ומופע של קבוצת המחול אימפרוביזציה "זיגוטה".
אלונה רודה ורונה גפן, "חברים"
אמני הפסטיבל מובילים את אמנותם אל הנושא "נשגב ומגוחך".
15,16,18 במרץ, בתיאטרון החאן, ירושלים
הזירה הבין תחומית שבה ובודקת מפגשים מרתקים בין האמנויות, וחיבורן אל המילה.
הפעם מונח על שולחן הביצועים המפגש בין הנשגב למגוחך; מאז ומעולם נחשב סגנון ההומור נחות מהסגנון הטראגי, אך בעשרות השנים האחרונות חל שינוי ונדמה שהקומי הופך למרכיב מרכזי ו"רציני" בתרבות, על כל שלוחותיה. פסטיבל קולה של המילה 5 מתמקד בפריצתו המפתיעה של ההומור אל מרכז העשייה האמנותית הישראלית העכשווית.
אמני הזירה חברו יחד אל אמנים בעלי שם עולמי בתחומם, ונענו לאתגר אשר מציע פסטיבל ייחודי זה. במסגרתו הם יציגו את החיבור האישי שלהם אל מרחב האפשרויות האמנותיות, מכל קצוות הספקטרום, לשדות השונים של המילה. כך נולדו שילובים של המילה אל וידאו, תיאטרון בובות, תנועה ומוזיקה, כאשר השירה היא הנשגב, העילית, הקריסטליזציה של השימוש במילה, ומלווה את המופע .
במשך 3 ימים יתקיימו 8 תוכניות ו-36 מופעים, וביניהם:
אריאל הורוביץ שר שירי נשגב ומגוחך, ואליו מתלוות להקות צעירות "נערתי גבוהה מאוד" וקבוצת "גרו?פ?א נוו?ה יעק?ב?א" * אמן הוידאו דורון סולומונס והאמנית תמר גטר המתייחסים לחנוך לוין * רונית זיו המביעה בטקסט ובמחול את הסגידה והסלידה לאימון הגוף במכוני הכושר * 6P מתעמתים במוזיקה ובוידאו עם המילה * אליהם מצטרפות אמניות הקול הידועות אתי בן זקן וענת פיק * אמני הוידאו ארט בועז ארד ודנה לוי חולקים במה עם ויקטוריה חנה, אמנית קול בעלת שם עולמי וקול אלוהי * המשוררת העולמית אנה בלאנדיאנה מרומניה, אשר נרדפה ע"י שלטון צ'אושסקו * מירב בן דוד ויעל תאי הן "וירגה" - מסע סוריאליסטי אל מוזיקת ימי הביניים * מופע ליצנות של שלוש נשים הנפגשות במקרה * מיכאיל גרובמן, סיון בסקין * רמי דיצני ואלכס אפשטיין מתלווים אל קבוצת "כתובת" הירושלמית, המעלה ערב לזכרו של ט' כרמי * רועי צ'יקי ארד, רב הפעלים והתארים, מל?ווה במוזיקה ווידאו של רפראם חדד * תיאטרון בובות המעלה סונטות אהבה של שייקספיר * זלי גורביץ המשורר יחד עם רומן באמבייב, טרובדור המחאה במופע אנרכיסטי בועט.
כך עוברת המילה בין מופע למופע כחוט השני, ומעניקה חווית הזדככות ייחודית, עשירה, ובלתי אמצעית.
אוצרים: אילנה צוקרמן, גילי שנית, גלעד מאירי.
ועדה אמנותית: יוסי דברה, איוון מלטין, חגית קיסר
