הודיה לוביץ - עגלגל, מיצב
בדלנות מגזרית או אובדן דרך, אירוניה ותחכום תקשורתי או בורות וחוסר הבנה. מה קורה במגמה לאמנות במכללת אמונה?
בעקבות תערוכת בוגרות מגמת האמנות במכללת 'אמונה', ובתקופת הצגת תערוכת בוגרות מגמת הגרפיקה במוסד, פרסמה הנהלת בית-הספר מודעה בעיתונים 'הארץ' ו'מקור ראשון', ובה נאמר כי המכללה מתנצלת על כך שתצוגת הבוגרות שלה לא עמדו ברף האטרקטיביות המקובל בשאר בתי-הספר לאמנות. המודעה פורסמה כהודעת התנצלות-אירונית, המספרת לציבור כי המוסד מאמין בטוב וביפה, ושבניגוד למקובל בבתי-ספר אחרים, תלמידותיו מסוגלות ליצור אמנות ממקום חיובי. בין השאר נכתב כי: "במקום להראות שבר הראנו שלימות... במקום רוע הצגנו חסד... במקום שנאה הצגנו אהבה... היינו פשוט יהודים ויהודים פשוטים... מתנצלים, לא עמדנו בציפיות..."
בבדיקה מתברר שהמודעה נוסחה ללא ידיעתו של ראש המגמה לאמנות בלו-סימיון פיינרו, שפוטר השבוע באופן מפתיע, שבועיים לפני תחילת הסמסטר במכללה (הרחבה בהמשך). פיינרו מספר שביקש מהנהלת המכללה לפרסם את התערוכה בכלי התקשורת ונענה בסירוב, בתואנה שאין לכך תקציב. גם בוגרות המגמה עמן שוחחתי לא ידעו דבר על המודעה. במכתב שנשלח לראש המגמה והופנה כלפי הבוגרות מציינת אחת מתושבות השכונה כי בעקבות המודעה איבדה כל עניין לבקר בתערוכה. לדבריה "מלבד אהבה עצמית יוקדת וחונקת כל, אין במודעה הזאת דבר מלבד שנאה, הסתגרות, זלזול, התנשאות... ובעקר צרות אופקים מעוררת רחמים". היא מוסיפה כי "חוסר המודעות שלכן למושגי יסוד של טקסט וסאב-טקסט אכזבה אותי מאוד. יהודים פשוטים אתם בטח לא – מצבכם מסובך מאוד".
ניסיון הנהלת המוסד לבדל ולתייג את המקום מובן כאקט תקשורתי-פרסומי. גם הרצון להכרה, והתובנה כי לתקשורת מקום חשוב בהבניית השיח סביב האמנות אינן מופרכות. אלא ששיח זה אינו חזות הכול, וראוי שהנהלת המוסד תכוון יותר לתהליכי עומק ארוכי טווח ולא לנראו?ת רגעית ולסנסציה תקשורתית. השימוש שנעשה כאן בהבחנות בינאריות שבין היצירה הדתית ליצירה החילונית, הבחנות שהסאב-טקסט שלהן מבטא תפיסה שרואה את השיח המרכזי ביצירה הישראלית כשיח פרובוקטיבי, לא צנוע, העוסק ברוע ומפיץ שנאה, פסול ומעיד על בורות וחוסר הבנה. באופן פרדוקסלי, פרסום הבחנות אלה מפיץ פירוד ועושה שימוש בטקטיקות של "הרס", החותר תחת טענתו של כותב המודעה עצמו, הטוען כי " במקום הרס עסקנו בבניין, במקום שנאה הצגנו אהבה". יתרה מכך, בתערוכת בוגרות המחזור הנוכחי במכללה הוצגו כמה עבודות שאפשר להגדירן כפרובוקציות מאירות עיניים, ולא היו מביישות גם את הפרובוקטיביים שביוצרי בצלאל.
נוסח המודעה
ראש המכללה עמוס ספראי מציין שהמודעה אכן נוסחה באירוניה, ועל כן ראוי היה שכך בדיוק יתייחסו אליה. לדבריו, אין מקום להעניק למודעה פרסומית פרשנויות מרחיקות לכת. בנוסף הוא מדבר על תסכול מחוסר ההתייחסות של התקשורת למקום ולתוצריו. לדבריו, "בוגרות המגמה לאמנות והמגמה לתקשורת חזותית זכו למבקרים רבים ולשבחים רבים מצוות הבוחנים תוך שימת דגש על המיוחד שביצירתן, אך לא זכו לכיסוי עיתונאי. ההתעלמות המתמשכת של כותבי הביקורות על תערוכות הבוגרות של מכללת אמונה מתמיהה. האם בכדי להגיע לכותבי ביקורות יש צורך לשלוח מונית צמודה ולהבטיח אירוח נאות? האם אין זה מתפקידם של המסקרים להגיע וליידע את קהל שוחרי האמנות על הנעשה במכללת אמונה? היצירה המתפתחת בין כתלי המכללה תימצא את דרכה אל הציבור הרחב בשלב זה בזרם דקיק, אך בעתיד הלא רחוק עוצמתה תלך ותגבר".
טענתו של ספראי הייתה יכולה להיות מוצדקת, אלמלא עמדה בניגוד למגמת ההתבדלות שנוקטת הנהלת המוסד בתקופה האחרונה, ובאה לידי ביטוי בשימוש בסלוגן "אנחנו המקום האמיתי התורני" (שפורסמה בעיתון 'בשבע' בין השאר), כהמשך לסגנון המתנשא (המתקשר לאינטריגות פנים מגזריות), של המודעה הנזכרת. גם מכתב של כמה מתלמידות המגמה לאמנות במוסד, שהופנה ליו"ר המכללה, מאשש את רוח הדברים ומלמד כי המוסד פונה להסתגרות מגזרית. במכתבן של התלמידות נאמר בין השאר כי "ישנה מגמה ברורה של התפתחות האמנות הישראלית ליצירה מיידית ושיטחית". התלמידות קובלות על-כך ש"על מנת לשים עצמנו בזרם האמנותי המגמתי הכללי מקבלים למחלקה מורים חדשים 'אשר לא ידעו את יוסף'... והם מבקשים רק להוציא אותנו מן 'המסגרת' ולחבר אותנו לאמנות המעודכנת שלא בהכרח אותה אנו מחפשות.."
רבקה יפה - מציץ מן החרכים, מגזרת נייר (כל העבודות הוצגו בתערוכת בוגרות המחזור האחרון של המגמה לאמנות במכללת אמונה, שהוצגה במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים).
בלו-סימיון פיינרו מספר כי "קיים במכללה פחד מחיפוש ומשינוי, בנוסף לבורות ואי נכונות לקיים דיאלוג עם תהליכי התרבות המתרחשים בארץ ובעולם". עוד אומר פיינרו כי "מרבית המורים הוותיקים במכללת אמונה מאמינים שאמנות עכשווית לא רלבנטית ללימודי האמנות במכללה. לדידם, אמנות צריכה לפתח רק צורות הבעה של ציור קלאסי-אקדמי. אין התייחסות לציור עכשווי, רישום עכשווי נחשב לא רלוונטי ולצורות הבעה חדשות (מיצב, מיצג ווידיאו), אין כל מקום במסגרת הלימודים במכללה. בנוסף לכך, אין אצל מורים אלה כמעט התייחסות לקונספט, קיימת רק טכניקה אקדמית, וגם לימודי תולדות האמנות הם לימודים סלקטיביים שאינם מאפשרים לתלמידות להבין או לחקור את השיח, המדיום ותולדותיו".
בעקבות פגישה עם דר' מיכל גוברין (ראש הלימודים העיוניים במחלקה לתיאטרון במכללת אמונה), פרסם מנחם גרוסמן מאמר בבטאון היישוב 'טלמון', ובו טען כי הבדלנות המדוברת היא תופעה חברתית רחבה המתפתחת בציונות-הדתית, וכרוכה במקרים רבים בזלזול באחר ובדה-לגיטימציה שלו. לדבריו, ביסוד תפיסה זו עומדים מאפיינים 'קנאיים', החותרים תחת יסודותיה של החברה ומאיימים לקעקע כל גילוי וביטוי שאינו מתיישר עימם או נכנע להם. דר' גוברין מוסיפה כי "אני חושבת על האחריות הציבורית של נשות אמונה, שקיבלו השנה פרס ישראל, ושואפות לקדמה. האם הן מודעות או נושאות באחריות לעובדה שבמוסד הנושא את שמן מתחוללת העמקה שכזו של בדלנות תרבותית?"
הפרסום האמור מזכיר מכתב שפרסמו התלמידות לפני כשנתיים בעיתון "מקור ראשון", ובו מתחו ביקורת על המוסד והתנהלותו. דומה שפנייתה של הנהלת המכללה בהאשמות כלפי חוץ מבטאת דשדוש וחיפוש דרך, ומטייחת התנהלות בעייתית שמקורה בחוסר נחת ואי תיאום בין זרועותיו השונות של מוסד שמטרותיו אינם מחוורות לו. שלילת ה"אחר" היא טקטיקה ידועה ומוכרת. היא אינה דרך ראויה להציג את ייחודו של ה"אני", ואינה יכולה לחפות על התנהלות פנימית בעייתית. אם הנהלת מכללת אמונה אכן שואפת להפוך את המקום ממרכז להכשרת מורות לאמנות לבית יוצר לאמניות, ראוי שתתייעץ בהחלטותיה גם עם אנשי אמנות המעורים בשדה.
תמר קרונמן - והיא תהילתך, מיצב
פיטורים בהפתעה
בסוף השבוע שעבר קיבל ראש המגמה לאמנות במכללת 'אמונה' בלו-סימיון פיינרו, מכתב מהנהלת המוסד ובו נכתב כי הוא מוזמן לשיחת הבהרה בה יוסברו לו הסיבות לאי חידוש חוזה העסקתו בשנה הבאה. "בשיחה זו יובהר לך מה טעם היה נראה למכללה שאין לחדש את חוזה העסקתך ותינתן לך אפשרות לנסות ולשכנע את המכללה לבטל את הוראת הפיטורין אשר שוגרה אליך ולחדש את העסקתך בשנת הלימודים הבאה", נכתב.
פיינרו, שהופתע מן המהלך, טוען כי העניין נשמר בסוד והוסתר ממנו ומן היועצת האקדמית של המכללה, דר' חיה פרידברג. בבדיקה מתברר כי בשבועות האחרונים קיימה הנהלת המוסד ראיונות למועמדים חדשים לתפקיד בו מכהן פיינרו ללא ידיעתו, והאמנית אורית אדר-בכר נבחרה להחליפו.
פיינרו קובל על יחס לא מוסרי ועל התנהלות לא חוקית שמתבטאת בהודעת פיטורים שבועיים לפני תחילת הסמסטר, הסותרת הבטחה שניתנה בע"פ להארכת חוזה העסקתו, ומגיעה לאחר שתוכנית הלימודים המלאה לשנה"ל הקרובה כבר הוכנה על ידו. בשולי הדברים מאשים פיינרו את ההנהלה בסדר עדיפויות בעייתי וטוען כי דרישותיו לרכישת ציוד הכרחי כמצלמות ומחשבים נדחו. כמו כן הוא מספר שקיבל מראש המכללה עמוס ספראי הבטחה לפיצויי פיטורין "שמנים" בתנאי שלא יפנה לתקשורת.
פיטוריו של פיינרו נערכים במקביל לפרסום שורת טענות על התנהלות בעייתית לכאורה, המתבטאת באי סדר בתהליכי קבלת החלטות, אי שקיפות בנוגע לחלוקת סמכויות, ומעורבות של אנשי מנהלה בהחלטות הנוגעות לתוכנית הלימודים.
ראש המכללה עמוס ספראי מסר בתגובה לדברים: "אני מעריך שהדברים עוד ילובנו בעתיד. שוחחתי עם בלו והצעתי לו לסיים את הקשר בינינו בצורה סולידית וראויה, אבל אני רואה שלא לכך הוא מכוון דרכו".
תקציר הדברים יפורסם במוסף "שבת" בעיתון "מקור ראשון".
