מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות

עשיית ספונג'ה כמירוק חטאים בישראל

מתי שמואלוף 2008-11-03 20:14:01   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

הרהורים על עבודותיה של אסתר כהן-אדיב

המבט של אסתר כהן-אדיב מופנה לריצפה, האדמה, מתוך ניסיון פוליטי ותיאולוגי למירוק החטאים. מדובר בנסיון מגדרי (הדרך בה שני המושגים: אישה וספונג'ה נתפסו יחדיו), מעמדי (התפקיד והסטטוס הנלווה אליו), וכן בשילוב הקטגוריות הללו. המבט בספונג'ה עובר דרך הדיון בלאומיות ובאחריות שלה לארגון מחדש של הקטגוריות המבנות את הסדר החברתי בישראל. הלאומיות מיוצגת על פי צבעים: הכחול (רקע) והלבן (מטלית הספונג'ה על רקע השטיח המשרדי הכחול), מקבלת צורה אחרת כשהיא מכילה את עבודת הניקיון. האם העבודה של כהן-אדיב מבקשת לנקות את הערכים השמרניים והגבריים ולייצר מבנה ערכי חדש? האם מבקשת עבודתה למחות על הקישור המגדרי והאתני לעבודה זו? 

המבט בעבודה מחייב אותנו להיערך מחדש. שני דליים עומדים מכוסים, מחכים להתגלות, להתנקות ולנקות. לחדש או להרוס, שכן יכול להיות שבתוך הדליים יש הרבה לכלוך, כסוג של תיבת פנדורה שעדיין לא התגלתה. הדלי מכוסה. איננו יודעים האם הוצאת המטלית תגלה לנו "פשעים" נוספים שייצאו מתוך הדלי. איננו יודעים מי כיסה את הדליים ומדוע.

ומה אם הדלי הוא כסא?

הדלי יכול להיות כיסא. הוא יכול להיות מבט על היסטוריה נשכחת של לכלוך מצטבר וניקיון. היסטוריה שמבקשת לנקות ולהתנקות. הכסא ההיסטורי שעליו אנחנו יושבים. תארו לכם ריצפה שלא מתנקה, ספר היסטוריה שלא מתמלא בהיסטוריה של "ניקיונות" ו"טיהורים" (ואפשר גם לחשוב על החיבורים בין השיח על הגיינה, השיח הגזעי והאירופוצנטריות). ההיסטוריה של הגבריות המיליטריסטית המנסה לנקות ולחסל את כל מעוזי ההתנגדות האחרונים של הלוחמים. גבר לוחם בגבר, והאישה אמורה לשבת על כסא הספונג'ה ולמרק את חטאיהם. לנקות את הבית של אגממנון לפני שיחזור מן המלחמה הארוכה והמדממת שלא הסתיימה עד היום. מה מחכה לאגממנון באמבטיה, אותה אמבטיה שמרוקנים אליה את דלי הניקיון בעולם המודרני? שם, באמבטיה, מתחת לדליי ההיסטוריה, טמונה האפשרות להביט בקלימניסטרה רגע לפני הנק(מ)ה.

דבר אמנות הסתתר בתוך הסטריאוטיפ, בזווית העין של אמנית שידעה כיצד להציג את דבר האמנות מבלי לשימו במסגרת. המסגרת כבר הייתה במרכז התודעה. העיניים העבירו תמונה של דלי. העין ראתה את הדלי וסיווגה אותו כדלי אמיתי שהושאר במקום במקרה, או דלי שהגיע לתערוכה אף שאין לו חשיבות אמנותית. בדומה לרדי-מייד דושאני, או לסוקרטס במחזה של אריסטופאנס, הצועק "סוקרטס זה אני", אמר גם הדלי "זה אני". הבטתי בדלי. הדלי הביט בי.
הדלי אינו יצירת אמנות. הוא דלי של ספונג'ה וברור כי ההון הסימבולי, החברתי והתרבותי שלו אינו נוכח בסולם הערכי של היסטוריית הדימויים. מדובר בדלי שלא במקרה מחבר בין הלבן לבין הכחול. אם נרצה לגעת בתור ציונים במקרה או במכוון, בתור יהודים לאומיים או בתור ישראלים בחיבור שבין הלבן (הקיר הלבן בתמונה) שיסמל כל מצב של ניקיון, לכחול (הרצפה הכחולה), נצטרך לגעת בדלי המלוכלך. זאת אומרת שנצטרך גם להבין את ההקשרים הלאומיים והקולוניאליסטיים שמסמל הדלי. הדלי מכיל את הפוטנציאל לגעת בצלילים השבורים שהתפזרו על הרצפה, ולהביא מסר של גאולה באמצעות חומרי הניקיון ועובדת הניקיון, המגינה על גוף הדימוי כמו ישו ולוקחת על עצמה את חטאי החברה והלאומיות.

אני שוכחת - אסתר כהן-אדיב
אני שוכחת
אני שוכחת
את אשר נשבעתי לזכור.
אני שוכחת
אני שוכחת
את שחשבתי שייצרב
על לוחות ליבי
ככתמי לידה.
אני שוכחת
אל תספר לי דבר. 

02.06

 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על מתי שמואלוף

מתי שמואלוף הוא משורר, חוקר תרבות ופעיל חברתי.

עוד מ מתי שמואלוף
אתר אינטרנט אתר הבית של הכותב
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה