מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות
ורד ניסים, ברבור (אבא), 2005

ורד ניסים, ברבור (אבא), 2005

--

"בשם העושר"

דליה מרקוביץ' וקציעה עלון 2006-07-07 13:46:41   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

פריחת הגלריות הפרטיות המופעלות על-ידי בעלי ובעלות הון משפחתי עצום היא תופעה שעולם האמנות אינו יכול להתעלם ממנה: על עושר, יצירה וייצוג אמנותי

"בשם העושר", מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. אוצר: חגי שגב

"על זה אי-אפשר לעשות תערוכה", כותבת שרה ברייטברג-סמל בסיום הרשימה הקצרה שצרפה לקטלוג התערוכה "בשם העושר". הרשימה יש לומר, מכונסת תחת הכותרת הבומבסטית "דלות החומר וגורלה של האמנות", המבקשת להתדיין עם התיזה שמעמיד האוצר, חגי שגב. שגב בחר לעסוק בסוגיה שהיא לכאורה חמקמקה ובלתי ניתנת להגדרה: "לבחון כמה היבטים הנוגעים ביחסי הגומלין החדשים שהתפתחו בין מערכות הכלכלה והשפע ובין מערכות הייצוג האמנותי", כפי שנכתב בקטלוג.
ברייטברג-סמל מכתירה את השאיפה הזו ככישלון ידוע מראש. כישלון, היא טוענת, שהוא ממהותו של הניסיון לעסוק בכלכלה ובשפע באמצעות הכלים שמספקת האמנות. במאמר היא מקוננת על חוסר היכולת לייצר תערוכה שתמשיג את האמנות כמדיום חיצוני לס?פרה הכלכלית ולספרה הפוליטית. בכך היא מבססת את הטענה השגורה כי המבע האמנותי מתקיים כמרחב אוטונומי, המייצר מתוך עצמו אופני ייצוג והבעה שאינם תלויים בנסיבות קונקרטיות. האם הפסיקה הנחרצת שלה עומדת במבחן המציאות?

***

ישראל הפכה בעשור האחרון לאחת החברות המקוטבות והמרובדות בעולם המערבי. אין ספק כי העושר הכלכלי המופגן משפיע בצורה ניכרת גם על שדה האמנות. העושר, אותו מושג חמקמק, מצוי למעשה בידיים ספציפיות (ומעטות מאוד), המתעשרות בכל רגע יותר ויותר. אותה קבוצה קונקרטית אינה "אתר בלתי מסומן". לקבוצה המתעשרת יש צבע וש?ם: מדובר בעילית הכלכלית והפוליטית של מדינת ישראל, שהפכה לשחקן מפתח גם בשדה האמנות. אלא שהעושר לא רק מזין את עולם האמנות, אלא גם מפולש בו. פריחת הגלריות הפרטיות המופעלות על-ידי בעלי ובעלות הון משפחתי עצום, למשל, היא תופעה שעולם האמנות אינו יכול להתעלם ממנה. השאלה הנפרשת בקטלוג "בשם העושר" מנסה לנסח את הקשר בין הייצוג הכלכלי לבין המבע האמנותי. אותו קשר שברייטברג-סמל, במאמרה, בוחרת להחמיץ.
התערוכה מצליחה לנסח מבע אחד של עושר (ו"אושר") המאפיין את ההוויה הישראלית. מדובר בעושר ראוותני ומופגן, המוצג כאובייקט חלול של ראווה. העושר הבוטה ניזון מפיקציות של "סגנון חיים", וממפץ הדימויים הממותג השוטף את החברה הישראלית. כאלו הן למשל עבודותיו של ענן צוקרמן, המצטטות את ג'ף קונץ. העבודות של צוקרמן גודשות את הפריים במיניות מוחצנת ובעומס ויזואלי וחומרי. בתוך כך הן גם מייצגות את הממדים התרבותיים של העושר, כלומר, את האגביות, הסתמיות והריקנות האופפות אותו. 
עבודותיו של ניר הוד, המצטטות את המיצג של גילס ברבייר, מוקדשות לגיבורי תרבות. הוד מגחיך את הייצוג הפומפוזי, המוחצן, המופרך, העל-אנושי, של מה שמכונה "הכוכבים", וזאת באמצעות הצגתם כדמויות עייפות ומובסות, ובאמצעות שתילת דמותו שלו בתבנית הייצוג של "הכוכב". אלא שהזוהר המגזיני המנשב מעבודותיו אינו משמש להאדרת העשירים והמאושרים, אלא דווקא להפשטת הסלבריטאות מאבק הכוכבים הבדוי שדבק בה.
גם עבודותיו של דרור דאום מהלכות על קו המתח העדין שבין ריקנות לשפע. דאום מציג את תרבות השפע בעיקר כעולם של ייצוגים, דימויים ואשליות. העולם שבורא דאום הוא עולם פלקטי של סימולקרות פתייניות. עולם נעדר אותנטיות או רפלקסיביות. עולם כוחני, נוצץ וריק.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי לצד הייצוגים המופיעים בתערוכה, האמנות הישראלית מטפלת גם במופעים אחרים של סוגיית העושר: האפקט הגלובלי, ניצול עובדים ועוד. מבעים אלו אינם מאתגרים את הז'אנר המכונה "דלות החומר", אלא את היחס של האמנות לדלות עצמה. במלים אחרות, הטיפול הביקורתי בעושר מעניק ייצוג לדלות החומר המתקיימת הלכה למעשה.
כאלו הן עבודותיה של האמנית שולה קשת, המנכיחה את העוני הקיים בחברה הישראלית; כזו היא "משה דיין 53", הסדרה המצוינת של דפנה שלום, שעסקה בייצוג חיי היומיום של המעמד הפרולטרי הספון ב"חצר האחורית" של תל-אביב; כאלו הן עבודותיה של האמנית הצעירה ורד ניסים, המשרטטות את דיוקנו האינטימי של מעמד הפועלים הזעיר-בורגני; ועוד.
לצד כל אלה, כעת מוצגות שתי תערוכות התוקפות את מושג העושר ואת ייצוגיו. התערוכה ברח' מטלון 70 בתל-אביב, בבית תנועת אחותי, מציעה שלל עבודות שעוסקות באתניות, מגדר ומעמד. בגלריה מנשר, לא רחוק משם, מציגים מעיין שטראוס, רועי צ'יקי ארד ויהושע סיימון את התערוכה "דורון", העוסקת בסמיכות שבין השוק הכלכלי לשוק האמנות.
האם די בכך? בהחלט לא. "בשם העושר" ואחיותיה לנושא הן רק ראשיתו של דיון חשוב, שראוי שיקבל ביטוי בתערוכות נוספות – וגם (ואולי בעיקר) במוזיאונים הגדולים.  







דפנה שלום, מתוך הסדרה משה דיין 53, 1998 - 2002

 


 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
שפת האמנות
כללי

היא גבוהה , יותר מהנדרש , הבעיה לא כל כך בבהירות המוחמצת אלא דווקא בחוסר היושרה , אולי השפה הזו מיצרת אנטגוניזם ללא צורך , הרבה יותר גרוע הם אלה שיאייפנו את הנביבות הזו כדבר מה "מדויק" , אי-אפשר להתמודד עם השפה הזו בכלים שלה , ככול שתנסה לאחוז בבליטה המופרכת תתגבבנה עוד קלישאות בשלשלאות בלתי-חדירות של נאד עמום מכיוון תל אביב , כל מה שנשאר זה להתמודד עם הכפיה הזו של הטקסטים הרדופים הנבוכים האלה .(לא כתבתי אפילו פעם אחת פתייני )

פורסם ב-01:06 ,12/07/2006
2
בועה של שפה מתוחכמת
זותי

לא להמונים. להסתתר מאחורי הסיסמאות והנוסחאות בלי להביא את העצמי של הכותב.
נוסחא בדוקה לביקורת תערוכות

פורסם ב-09:06 ,12/07/2006
3
הכי טוב שיש.
רונית

www.absolutearts.com/motisag

אי-מייל פורסם ב-16:44 ,13/07/2006
4
מוטי, יא-אהבל, עכשיו קוראים לך רונית? (ל
יעל ברבאנל

פורסם ב-11:29 ,14/07/2006
5
סתם מישהי שרצתה לצחוק עליו (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-14:45 ,14/07/2006
6
שפת האמנות המופלצת של מר כללי
יונת

למר כללי (אתה מפחד להזדהות?), לא ברור מה רצית להגיד בתגובה המנופחת שלך. אולי תכתוב בלשון ההדיוטות (מתל אביב) ונצליח להבין. הביקורת על התערוכה עמוקה ובהירה, וכרגיל מעוררת הרבה שאלות.

פורסם ב-16:24 ,14/07/2006
7
גם אתה רונן?או אחד מחבריך?
מוטי סגרון

לצורך המאמר שמפורסם כאן, הרי אמרתי את הדברים האלה בדיוק.לפני שנה.שום דבר איננו חדש,אוכל בעתיד להשתמש בשפה נמוכה כפי שכתבהגאון הדור הרבה מהם ממלאים את האתר.החוכמה בכול פינה באתר,יש עוד הברקה מהסוג של יעל 4 העלית חיוך על שפתיי יודעת ערבית?כמה נחמד.

אי-מייל פורסם ב-22:10 ,14/07/2006
8
לא להתבלבל!הכול ברור!
מוטי סגרון

אינני מבין את הטענות בכתבה,החברים שלכם בכול פורום אפשרי הללו ושבחו את אותם אמנים,או חלקם ,מה בעצם הטענה?שבעל גלריה נראה היום כמו בעל פיצוציה לשעבר.ראיתי כמה מהם לאחרונה,אנשי עסקים מטעם,אספנים.ומוזיאונים.לקנות בזול במיוחד בוגרים טריים,הכול בפרוטות,כול ההתפתלויות בכתבה מיותרים,לקרוא לילד בשמו,קפיטליזם במלוא תפארתו.לגיטימי בעיניי שסוכני האספנים יתמקדו בכסף,בפעם הבאה רצוי להכין כתבה לאחר תחקיר מעמיק.בדיקות לאורך ולרוחב ולא כתבה שטחית,שאיננה אומרת כלום.לשון אחרת, להכין שיעורי בית.

אי-מייל פורסם ב-22:26 ,14/07/2006
9
קראתי פעמיים לא הבנתי (ל"ת)
זותי

פורסם ב-12:43 ,15/07/2006
10
מוטי אתה באמת אהבל לאור הדברים המבולבלים
זותי וגם זותי

שאתה שופך פה השקם והערב. אנא ממך חסוך מאיתנו את "ההמלצות, ההוראות, והביקורות" שלך כיוון שלא עושה רושם שאתה בעצמך מבין ואת דיברי ההבל שלך , על אחת כמה וכמה אנחנו. אז מה אתה אומר? אולי תתחיל אתה לעשות שיעורי בית ולחשוב לפני שאתה יורה ואם אין לך מה לומר אתה ממש לא חייב לכתוב ולהגיב. מה אתה אומר?

פורסם ב-15:30 ,15/07/2006
11
לזאתי וזותי מי כאן האהבל?
מוטי סגרון

הדיון איננו הקשר, בין אמנות ועושר.הוא קיים.תמיד, מאז ומעולם,האם אפשר לקיים אמנות בעלת ייצוג אוטונומי? כן.לאלה שיש להם היכולות להבין,מה טעמם של בעלי הממון,לשון אחרת לשחק את המשחק ולו זמנית.ישנם כמה כותבים המכשירים את הקרקע לאמנים להיות "כוכבים"כול ניסיון ליצור אמנות מנותקת ויהירה ,או לנסות לחקור?ולהבין,מה יש כאן להבין או לחקור הצבע היחידי הוא צבע הכסף.אם לכם היה קשה להבין איך הכול התחיל ולמה מצב האמנות כפי שהוא עכשיו שיקרא שוב את מה שכתבתי.אז מי כאן האהבל?למה להסתתר ממה החשש שתטעו?אז מה?

אי-מייל פורסם ב-17:15 ,15/07/2006
12
הסיבה שזותי וזותי לא מבינות.
מוטי סגרון

אני לא מתיימר להיות כותב,לפעמים אני לא מובן,מי שעוסק באמנות יום יום ולא מדבר, מבין לאן אני חותר אם אתן לא הבנתם ,משום שאתן כותבות ועסוקות בלדבר על אמנות.אולי משום היותכן עיתונאיות עם מעט ויזואליה פופולרית צילום פה צילום שם,ולכן התגובה לא לעניין מה עובר עליכם?

אי-מייל פורסם ב-20:03 ,15/07/2006
13
נודניק התכוונתי למאמר
זותי המקורית

אתה אשכרה פראנואיד ואפילו לא מתבייש בזה.
נתתי לך גיבוי , כתבתי שלא הבנתי את המאמר אבל אתה כל כך בטוח שכולם נגדך שטחו עיניך מלראות. יאללה תתמקד בנושאים ולא באנשים.

פורסם ב-20:59 ,15/07/2006
14
אתם דוברים שטויות במיץ
כללי

שלי

פורסם ב-19:13 ,16/07/2006
15
מר כללי, אחותך לא מפרגנת, יא-שלולית (ל"ת
נס ראללה

פורסם ב-10:31 ,17/07/2006
16
אומנים מתוסכלים
אומן לא מתוסכל

גם לי הכתבה לא הייתה ברורה במאת האחוזים, יותר מדי מילים ללא שום קשר (פילסוף מתמשך).
זאת ועוד, יש לומר כי ללא הכסף של בעלי הממון, אשר בעצם ממנינם אותנו! יהיו הם אלה, בעלי הגלריות ו/או האספנים או סתם חובבי אומנות, לא היתה אומנות! תתחילו לעבוד, תפסיקו להתבכיין, תפסיקו להתחנף למבקרי האומנות, אשר אינם קובעים כהוא זה את רמת האומנות של אומן זה או אחר, תעבדו קשה תאמינו בעצמכם ותצליחו!

פורסם ב-10:39 ,17/07/2006
17
לאומן הלא מתוסכל
אמן מתוסכל

כנראה שיש לך סיבה טובה לא להיות כזה.
אני כשלעצמי מאוד מתוסכל, כאחד שכל חייו היא אמנותו - אשמח לקבל ממך טיפים לשיפור המצב.
ברצינות

פורסם ב-15:41 ,17/07/2006
18
אלה
אלמוני

מה אתם כל כך כועסים? הכתבה מדברת בדיוק על זה, כלומר על האופן שבו האמנות הישראלית מתעסקת בעושר ובבעיות של עשירים, במקום להתעסק בצד החסר של העושר, כלומר בעוני.
בכול אופן ורד ניסים אמנית מדהימה.

פורסם ב-10:32 ,18/07/2006
19
השפה הולמת את הדרך בה מתנהלים טקסטים
כללי

נכון זו שפה מנופחת אפילו ניפחתי את הטקסט למעלה מהנפיחות הטיבעית לי .

הרי רציתי להיות בהיר לנפחנים מתל אביב ינוקות חסרי חוליות אפילו קטיושק'ה אחת לא זרקו עליכם נבלות.
ובקשר לתערוכה אני חושב שהיא מצויינת , אהי התייחסתי לטקסט הנילווה בלבד , אולי לפני שמתחילים לכתוב במיוחד כתבני אמנות בביצה , אולי שיעשו דיאטה , אולי חוקן רציני כי ללא ספק שמורגשת פעילות מעיים בטקסטים המופלצים , תחשבו על ההיסטוריה על הנצח .

פורסם ב-19:21 ,20/07/2006
20
ביקורת מעולה (ל"ת) (ל"ת)
אייל

פורסם ב-12:36 ,29/07/2006
21
באמת רק ראשיתו של הדיון. להמשיך בזה (ל"ת
אלמוני

פורסם ב-12:11 ,13/10/2006
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה