מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות

--

איה בן רון, "עדיין בטיפול"

דליה מרקוביץ 2006-08-05 12:07:12   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

הגוף החולה נשפט לפי היבטיו הקליניים. זהות, תרבות, אופי או רגש כבר אינם ממלאים תפקיד, והפחתת הגוף להיבטים הקליניים היא מימוש החזון הרציונלי של המודרנה


גלריה שלוש
 
"עדיין בטיפול", עבודת הווידיאו של איה בן רון, עוקבת אחר פרוצדורות רפואיות שגרתיות ומתעדת מטופלים ומטופלות בדרך לחדר הניתוח. להתעסקות ה"דוקומנטרית" הנוכחית של בן רון במחלה קדמו הסדרה "ארבע העונות" (2002), שהיא מעין קליידוסקופ ענק של אברים, תנוחות ודפורמציות גופניות, הסדרה "עזרה ראשונה" (2006), המתארת בתדפיסי צבע ובחוברת נלווית "הוראות" למתן עזרה ראשונה, ועבודות אחרות. העבודה הנוכחית, שהופקה במסגרת הפרויקט "מה את שותקת", מוקדשת לגוף, למחלה ולשפה הטיפולית. העבודה מתעכבת על השליטה המוסדית בגוף, ובעיקר על המעמד הבלתי מעורער שכבשה הרפואה המודרנית.
בן רון מציבה במרכז הפריים את הפרקטיקה הטיפולית. המצלמה מתמקדת במגבלות המוחלטות שכופה הפרוצדורה הרפואית על הגוף (החולה). לאחר שנושל ממעמדו ב"עולם הממשי", הוא מופקד בידיו של המדע ובידיהם של עושי דברו. הגוף החולה הוא לפי כך גוף "במצב חירום".
במצב החירום הרפואי מושל הניכור הרציונלי בכיפה. לאורך דקות ארוכות (ומטרידות) סוקרת המצלמה את שטח הפנים ה"מופקר" של החולים והחולות. בשו?רה מכנית של התערבויות טיפוליות נחדרים הגוף והמחלה בצינורות ומחטים, עירויים ומסכות. ההתערבות הרפואית נרשמת על הבעות הפנים של המטופלים: עפעפיים צונחות, אישונים מתקבעים, וזרזיף דק של רוק מטפטף משפתיים שמוטות. הסיטואציה הזו מזכירה לכולנו כי הגוף החולה משייט בין לבין: בין תרדמה לערות, בין פיקוח לעונש, בין חיים למוות.
יותר מכל היא מזכירה לנו כי הטיפול ממוקם במרחב מרובד. "הכוח לטפל" נתון, בעידן המודרני, בידיו של הממסד הרפואי. טיפולים אלטרנטיביים – הוליסטיים, אישיים, בלתי הייררכיים – הם נחלתם של יאפים בעלי ממון. הגוף החולה מנוהל לרוב במוסדות מנוכרים וצפופים. הפרוצדורה המנוכרת מתנגשת עם היעדים ההומניסטיים של הטיפול, ולעתים אף נדמה כי היא מתגברת עליו. לארס פון-טרייר כבר הביא את הניכור הרפואי הפונקציונלי לשיא פרודי בסדרת הטלוויזיה עטורת הפרסים שלו, "הממלכה" (1994). הממלכה משתרעת בין כתליו האימתניים של בית-חולים ענק בדנמרק. לכאורה, הממלכה נתונה בידיה האמונות של הפרופסיה הרפואית המדעית; לכאורה, כולם שווים מול הפרקטיקה הרפואית המודרנית.
אלא שהממלכה היא ניגודה הקוטבי של הסדרה המיתולוגית "אי.אר". הממלכה סובלת מכל המחלות האנושיות: היא לא תמיד הגיונית, שוויונית או סימפטית. פון-טרייר חושף את השיגעון במעמקי הבניין העצום, בסבך המחילות שנשמטו מן הסדר הרפואי התקין, ואילו בן רון חושפת את הכשלים של השיטה באמצעות התמקדות בהליך הרפואי. ההתמקדות של המצלמה בפעולה הרפואית מייצרת הזרה: היא חושפת את הממד הטכני, המנוכר, הלא אישי של הטיפול; היא חושפת את הטיפול כאקט אינסטרומנטלי של תיקון; היא חושפת את המבט הדיאגנוסטי כסוג של פתולוגיה, סוג של מחלה, מחלה מהזן המודרני.
גם בממלכה של בן רון מפקיע הגוף החברתי את הגוף האישי, הפרטי. הטכניקה הרפואית מייתרת אפילו את מקומה של ההשגחה העליונה. הגוף החולה הוא אובייקט מוחלט של ניהול הייררכי קפדני. הפרקטיקה הרפואית מפרקת את המחלה (ואת הגוף) לתחומי שיפוט נפרדים: מדעי ואישי, אורגני ורגשי. הסיפור הרפואי מתפענח לכאורה רק מול הפרמטר המדעי. היעילות הפרגמטית של המדע "מנקה" את ההליך הרפואי ממשמעויות אידיאולוגיות עודפות. למרות זאת, כפי שגלוי וידוע, כדי להחליק בקלות בתעשייה הרפואית רצוי לשמן את המערכת.

הגוף החולה נשפט בעיקר לפי היבטיו הקליניים. זהות, תרבות, אופי או רגש כבר אינם ממלאים לכאורה תפקיד. הפחתת הגוף להיבטים הקליניים היא מימוש החזון הרציונלי של המודרנה. הטיפול הרפואי, כמו ההיגיינה והחינוך, הפך לפעולה של ת?רבות; רופאים, אחיות ומורים הם סוכני הח?ברות החדשים. במציאות העכשווית אנחנו אולי בריאים יותר, נקיים יותר ומחונכים יותר, אך גם מטופלים יותר, מנוהלים יותר, "היגייניים" יותר.
הפריים האחרון בעבודה מוקדש לסילוק הפסולת. הטיפול בפסולת, הסרח העודף של הטיפול, מסיים את ההליך הטכני. הסניטר – פונקציה אחרונה בשרשרת הפיקוד – מגיע עם מגב ענק. כתמי הדם שעל הרצפה נגרפים ונמחים באקונומיקה. עטיפות פלסטיק ושקיות ניילון נערמות לצד הפח. המטופלים צוללים לתרדמה עמוקה. הגיע תורו של המנתח. אנחנו "עדיין בטיפול", תמיד בטיפול.

 

 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
היבט מאוד יפה על תרבות ה"טיפול" הרפואי
נעמה

כל הגישה לאנשים כאוביקט שכל הזמן רק מחפשים ומוצאים בו מחלות,תופעות וכל מני דברים שצריך לרפא ...אולי פשוט צריך לתת לגוף לעשות את שלו ולא לחיות על חומרים כימים כל החיים

אי-מייל פורסם ב-21:38 ,09/08/2006
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על דליה מרקוביץ

דליה מרקוביץ היא אוצרת ומבקרת אמנות.

עוד מ דליה מרקוביץ
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה