מעשה מרכבה

נשיות קבלית, דלזיאנית, חייתית ומיסטית שאינה מפסיקה להתרבות ולפעפע. על עבודותיה של דנה לין

דנה לין מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה. בגיל 21 היא עבדה בהדבקת שלטים למשך חודש, ונהגה לקחת שאריות הביתה ולשחק איתן. בהדרגה זו הפכה לטכניקה המרכזית שלה. גזרי המדבקות, כך היא מספרת, מאפשרות לה לבנות קומפוזיציות בצורה מהירה, טהורה ומיידית. "אלמנט המשחק חשוב לי מאוד... הדינאמיות של העבודה והאפשרות לפירוק וחזרה מידיים". בתחילה היו אלה מעין צלחות ניסוי, תרביות של אורגניזמים פשוטים. FRACTAL, לדוגמה, הוא האובייקט המופשט והסינגולרי ביותר: ייצור בסיסי, אך כזה שמטבעו להתפצל ולהתרבות כפי שעד מהרה יקרה בעבודותיה בהמשך.

דנה לין - Mixed Feelings

עבודותיה של לין הן מעשה מרכבה במובן הקבלי והדלזיאני של המילה. הפרקטל הפך לריבוי, למה שז'יל דלז מכנה Assemblage, הרכב הטרוגני ללא שלמות מאחדת, המשקף בעבודותיה של לין את הוויית האלוהות כהתהוות דינאמית הנמשכת אל החיים והגוף. טכניקת המגזרות שקולה לויסות הכוח הבורא בתוך צורות אוטונומיות אותן מכנה הקבלה "ספירות". תנועת החיים מוצאת גבול והגדרה באורגניזמים אלה אשר מחד מהווים הפרדה באלוהות ומאידך תמיד נמצאים במשא ומתן על גבולותיהם עם אורגניזמים אחרים. העבודות בנויות פרקטלית, כלומר, ניתן לייצר מכלול רציף שגבולותיו נקבעים על ידי מסגרת העבודה, אך ניתן גם להעמיק לתוך כל אורגניזם על הרצף הזה כפיסה אוטונומית המכילה את "השלם". כשמתבוננים מקרוב בעבודותיה של לין ומזהים את הגבולות השבריריים שבין תצורות החיים מגלים שכבות נוספות, את חייהם הפנימיים של האורגניזמים בהרכב אורבני, אורגני וקוסמי של מערכות גופניות פנימיות, במשולב עם הלוגיקה של מערכות ארכיטקטוניות המפרידות ומחברות בין הגוף האנושי לבין שלל החיים בפלרומה האלוהית.

הגוף הנשי הוא הנושא המרכזי בעבודותיה של לין. כמו בתיאורה של ג'וליה קריסטבה את הגוף הנשי, זהו גוף המסמל את הבזוי (Abject), את הפחד שלנו מאיבוד ההבחנה בין פנים לחוץ. טכניקת המגזרות תוחמת את הגוף הנשי בגבולות שתמיד נמצאים על הסף הקריטי של התמזגות עם הרקע בו הן מצויות. אלו גופות מועדים לפורענות, פתוחים, פצועים ומדממים. דמות האשה אצל לין מתקיימת בין האוטונומיה של האורגניזם לבין טשטוש הגבולות המבחינים בין פנימיותו לחיצוניותו. העבודה MIXED FEELINGS מתארת דמות של אשה רוחצת כלב בסגנון שאפשר לכנות "פוסט קוביסטי" – ריבוי נקודות מבט והתפרקות הדדית של האובייקט, אך לא על מנת לצייר את "מלאותו" עבור מבט גברי אומניפוטנטי, כי אם בכדי להציג תמונה שטוחה, אינסופית, פרגמנטרית ופרקטלית, של גוף בהתהוות אשר קוויו "התוחמים" מתמזגים בריבוי של המכלול המורכב מפיסות אנטומיה אנושית, כלבית ומרצפות של אמבט. כפי שכותבת קריסטבה, החברה הגברית מלמדת אותנו לדאוג לניקיון ולשמור על ההבחנה בין הפנים של גופנו לחיצוניותו. זוהי עבודה אין סופית, שכן גבולות הגוף תמיד נמצאים על הסף הקריטי של היספגותם באחר. האשה הרוחצת את הכלב מצויה בחוסר האונים של האחד הכורע תחת עומס הריבוי. התוכן מעיד על הצורה: הניסיון הסיזיפי לשמור את גבולות הגוף נקיים מקביל לנטייה של הצופה להפריד בין דמות לרקע, אך בכל זאת התמונה נעה לקראת סימביוזה של פרטים: איך אפשר לנקות ריבוי כשאין אפילו גוף (שלם) שאפשר לנקות? איך לנקות את האינסוף?

דנה לין - Mother

ב- 2  MIXED FEELINGS,  שבירת הכלים הקוסמית המתוארת בקבלת האר"י הקדוש מקבילה לשבירת הגוף הנשי. תהליך הבריאה, המתואר אצל האר"י כמהלך של התפצלות האלוהות מעצמה, מתבטא בעבודה כמאבק בין צורות: המשולשים של הצורה הזכרית (הסגור בעצמו) במאבק עם העיגולים של הנשיות (הבלתי מובחן). הרס ובריאה משמשים יחדיו בהתהוות הגוף אשר סגירותו היא רק חלקית.  הטורסו הנשי ערוף הראש הוא דגם של נשיות פצועה, כאשר דרך הפצעים וההפרשות היקום והאני הופכים אחד. המישור המשותף, הפרקטלי, של הפנים והחוץ מראה לנו את התהליך בו הפנים נוצר מהחוץ, כמו ההוויה האלוהית ברגע הצמצום אשר יוצרת את זולתה מעצמה ובדרך כך מייצרת את ההבחנות הבסיסיות ביותר (אני/אחר, חיים/מוות וכו'). מדובר בתהליך אינסופי של פירוק והרכבה ולכן דמות האשה של לין נמצאת במה שדלז מכנה "היעשות אשה", התהוות לקראת האחר שמתחילה בתנועה לקראת נשיות, עוברת בהיעשות חיה ומסתיימת בהיעשות חלקיק – היעשות בלתי נתפס.  

הנשים בעבודותיה של לין נמצאות תמיד בתוך הליך של מטמורפוזה. כפי שמדגיש דלז, להיעשות מומנט משחרר כקווי מפלט מההגדרות הכולאות את גופנו בתצורות של מיגדר, גזע, גיל וכדומה, אך יש להן גם צד שלילי שכן ההיעשות נתפסת בעיני החברה כמפלצתית. אי לכך רבות מדמויות הנשים בעבודות אלה  נמצאות במצב בזוי בדומה למצבו של גרגור סמסא בסיפורו של קפקא הגלגול: היעשות חרק המתקיימת בתווך המאיים של מצב הביניים. MOTHER לדוגמה היא לא גבר ולא אשה, לא חיה ולא אדם, אלא היעשות החורגת מהגדרות של מגדר וטבע: אבר מין נשי המצמיח אבר מין גברי, חרק חדש, בתהליך הנמשך עקרונית עד אינסוף. במקרים רבים אחרים גופן הנוזלי של הנשים מצוי בהיעשות זאב. חיה מיתית זו הפכה במקרה "איש הזאבים" של פרויד לייצוג אדיפלי של ההורים, אך דלז מצביע על כך שאיש הזאבים מספר על להקה של זאבים אותה הוא רואה בחלומו – ריבוי שלא ניתן לרדוקציה אל התא המשפחתי, כפי שעושה פרויד בפרשנותו (הלהקה, כמו בעבודה MORNING, איננה אחד או רבים, פנים או חוץ, אלא תהליך של הידבקות). ההיעשות זאב היא לפיכך היעשות ריבוי, היעשות-הרכב או מעשה מרכבה בו אין למעשה "אדם" ו"חיה" אלא רק תנועה מן האחד אל האחר. זוהי מערכה מכונאית, בה הגוף מתואר במונחים של רצף מכונות, מכונות אברים (של בני אדם, חיות, סביבות ורסיסים קוסמיים) ומכונות תשוקה שתפקידן לחבר, לשנות ולהניע האברים בגוף שתמיד מתהווה. אין סובייקט מאחד המושך בחוטים מאחורי שלל החיבורים בעבודותיה של לין, אלא רק – כמו ב KIRKAS – ריבוי של מושכות בחוטים במערכה הטרוגנית ללא מניע ומונע, סיבה ותוצאה.

דנה לין - Kirkas

העבודה EVENING’S WAR מתארת את ההיעשות חיה של האשה כחלק ממאבק משותף למולקולות של הגוף ולספירות השמימיות. העבודה מחולקת לחמישה חלקים תחומים זה מזה ואשר בה בעת מצויים בזליגה הדדית, כאשר ההתהוות היא הכוח המניע של התנועה המיסטית הקדומה בתוך העולמות, המאבק של התהוות הבריאה המתואר אצל האר"י כמאבק בין עיגולים ליושר. שני צדי העבודה מתארים את שני המונחים ביניהם מתרחשת ההתהוות הכפולה של האשה והבריאה. האשה מופיעה בצד השמאלי (הצד הנקבי של האלוהות בקבלת הספירות) התחתון של העבודה. תנוחתה מזכירה תנוחת קורבן, אך גם חיה הכורעת כריעה טקסית, פרימורדיאלית, בקינה. הצד שלה מאופיין כעולם העיגולים, התצורות הנשיות של המעיים האלוהיות (אשר שבות להופיע בעבודות כגון MONKEY). בצדה הימני של העבודה (הצד הגברי בקבלת הספירות) נמצא זאב בודד, החיה בגרסתה האדיפלית. בצד זה נמצא עולם הקווים היוצר את "המרק הקדמון" בו מתהוות טיפות הזרע והופכות לאורגניזמים הבראשיתיים. במרכז, קו האמצע, שייך אל העולם המכונאי. כאן נבנה הגוף ללא אברים כתנועה בין המונחים, כארגון ריזומטי הצומח כמו דשא – מהאמצע. מעשה המרכבה שייך למרחב ביניים זה כמישור המארגן את העיגולים כך שיסתדרו במערכה מכונאית. העיגולים הופכים לגלגלי שיניים, למכונות חיים, ללהקת זאבים. העבודה PLAYGROUND מתארת קיום סכיזופרני זה כמשחק מתמיד בחיבורים של גוף ותשוקה, ריבוי של נשות זאב וגלגלים המתחיל מלמטה בצורות היברדיות אך קוהרנטיות ועולה לקראת הפשטה מוחלטת של החיים בתנועה של היעשות מולקולארית מהחיה אל החלקיקים הבלתי נתפסים. 

העבודה WAR מפתחת את נושא המלחמה הקוסמית דרך הגוף הנשי, ומתארת את שני צדי המערכה האלוהית והקרב הניטש בין הקדושה לבין ה"סטרא אחרא" (הצד האחר). שתי המערכות הספירתיות המופיעות משני צדי העבודה אינן שתי רשויות מנוגדות, כי אם מערכת משותפת של קדושה וטומאה המחוברות זו לזו ברשת מסועפת של נימים דקים, שברי אותיות, דם ואינספור יצורי כלאיים. כפי שמציין ספר הזוהר, תנופת החיים היא אחת, ואף הצד האחר ניזון מן הקדושה. האחרות מיוצגת על ידי אשה – חרק,  "הדין הקשה" המחובר לכלל המערכה האלוהית בחיבורים של דם (תשוקה אך גם טומאה), עד כדי השתלטות כמעט מוחלטת על צד הקדושה, המיוצג על ידי גרסת ברבי של האשה – ווריאציית פופ אמריקאי של "הטוב והיפה". המלחמה היא תהליך הבריאה, וכוחות ההרס, הפירוד והחורבן של הדין הקשה המיוצגים בצד השמאלי על ידי האם-חרק שותפים במעשה זה. מקור הבריאה עולה כאן, כמו רמזים מסוימים בספר הזוהר, מתוך הפרשה ראשונית ("סייגי הדינים" ו"בוצינא דקרדינותא"), דיפרנציאציה שמקורה בבזוי. אי לכך הפלרומה האלוהית המתוארת מלאה בשקצי נשים, יצורים היברידיים המעלים על הדעת את המפלצות של גויה והגיהינום של הירונימוס בוש. על פי ולטר בנימין, ההיסטוריה היא תהליך של חורבן ומרחק בין האדם ללשונו. שברי האותיות העבריות מופיעות כאן בהתאם לתפיסה זו ולתפיסה הקבלית, הרואה באותיות הקודש את אבני העולם הנולד מחורבותיו; מהצטרפותן ושבירתן נעשה בניין העולם כחורבות אותיות השם.   

דנה לין - War

בין המלאות הבלתי אפשרית בעבודותיה של לין לבין הפרקטל הבודד, האורגניזם הבסיסי, מצויה נקודת האפס, ה EMPTY DOT שזכתה לעבודה בפני עצמה. לדברי לין "הנקודה הריקה היא מוטיב חוזר בעבודות". נקודה זו מצויה בין האפס המוחלט של ההוויה האלוהית שקדמה לבריאה לבין תחילתה של התנועה לקראת הבריאה; היא המניע של כל יצירה ואין לה קוטב חיובי או שלילי – רק דרגות של עוצמה והחיבורים המונעים על ידה. המעגל המושלם, כמו בציורי זן, תמיד פגום. אין מושלם מהפרקטל השרירותי, אשר ממשיך לפעפע, להתרבות ולהתפצל משחר הימים.

תערוכתה של דנה לין "מעשה מרכבה" מוצגת בגלריה גל-און, יהודה הלוי 79-81, ת"א
פתיחה: 6.9.08
אוצרת: שירה אהרון