מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
טורים / קומיקס

הצל שלי ואני

גלנדון ואיזבלה 2007-04-22 14:30:57   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

טור מיוחד ליום העצמאות

 



גלנדון: אני ציירתי את הישראלי האורבני הציני עם סיגר יגאל שילוני בפה. בעיני, הישראלי של 2007 חי על ערימות של מלט, מסתכל על הסביבה מגבוה, ממרומי הפנטהאוז, ורואה אותה רק דרך ההשתקפות שלה בבנייני הזכוכית שמולו. האדמה עבורו היא איום, משהו שצריך לצפות ולכסות. הוא מסוגל להבין אותה רק כפיסת נדל"ן. הישראלי חי תחת שתי שמשות: המקומית, וזו של המקום ממנו הוא בא. הוא תלוש מהרקע ומפחד פחד מוות מהצל של עצמו. הציור שלך, איזבלה, ממש הפוך. הוא מתייחס לפלסטינים, אנשים עם שורשים עמוקים, שממש חיים את האדמה ומבינים את הלאומיות שלהם.

איזבלה: אבל הלאומיות שלהם היא גם מאד אלימה וכואבת, כי היא פגועה. הם עובדים את האדמה, אבל אין להם את ראיית הנדל"ן, כי היא לא שייכת להם. הם חיים אותה ועובדים אותה, אבל האדמה לא לגמרי שלהם.

גלנדון: אנחנו עזבנו את העיר לפני שבע שנים, ורק היום אני מגלה שהאדמה היא משהו שאני גדל עליו בדיוק כמו החיות והפרחים. במשך שלושים השנה הראשונות שלי הייתי אורבני ולא ידעתי את כל זה.
 אבל גם פה, במושבה, הרבה אנשים מכסים את האדמה במלט ובזפת לחניה. המחשבה שמישהו יחדור לי לפרטיות, היא ממש לקיחת העצמאות שלי. אני מזדהה עם ציורי הפלסטינים, כי אני חושב שבמדינה שלנו כל הזמן מנסים לחדור לי לפרטיות. אם אני רוצה לשרוד, אני צריך להרים ראש מנצח, ללבוש חיוך ציני, ולדמיין שאני בטון יצוק.

איזבלה: בציור שלי, האנשים בדיוק באו מהשדה ויש להם עגבניות ומלפפונים, ואני יודעת כמה זה קשה לגדל עגבניות ומלפפונים, כי ניסיתי בגינה וזה לא תמיד מצליח. הילדים שם, המשחק שלהם זה לזרוק אבנים. אני יודעת שהילדות שאני מגדלת, אם מה שיקר להן יהיה בסכנה, אם מישהו ירצה לקחת להן את הבית והאדמה שלהן, אני יודעת שהן לא יחשבו פעמיים אם להרים אבן. הבחור שמניף דגל, הוא בעצם המייצג של כל מה שהוא מאמין בו. אני, ביום העצמאות, לא מסוגלת להניף שום דגל. עם כל האהבה שלי לישראל, קשה לי עם מה שהיא מייצגת עבורי. בעיקר בגלל הסכסוך הפלסטיני. אני חושבת, שהייתי בנאדם יותר שלם, אם הייתי יכולה להניף את דגל המדינה שלי בגאווה. אנחנו כישראלים, לא נוכל להיות עצמאים עד שלא נצליח להשתחרר מהכיבוש הפלסטיני. בעצם, העצמאות שלנו תלויה גם בשלהם. זה הדדי. אנחנו מפחדים לשחרר אותם, והם  להשתחרר מאיתנו.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
תודה איזבלה וגלנדון (ל"ת)
מירי

פורסם ב-19:54 ,23/04/2007
2
אגב עצמאות
פורת

וואו, אנשים, איזה גבב קלישאות מדהים!
תסתכלו על עצמכם- אתם בדיוק אותו ישראלי ש"מסתכל על הסביבה מגבוה, ממרומי הפנטהאוז, ורואה אותה רק דרך ההשתקפות שלה בבנייני הזכוכית שמולו" גם אם אתם גרים במושבה ומרגישים כמו "החיות והפרחים".
הדבר היחיד המעניין פה הוא הביטוי "הסכסוך הפלסטיני". כי זה בדיוק מה שזה.פנטזיית הפלסטיני כאיש אדמה-אותנטיות צרופה-העבד המתקומם, אלו ש"מבינים את הלאומיות שלהם".

האם לזה רומז הביטוי "הכיבוש הפלסטיני"?

פורסם ב-19:13 ,24/04/2007
3
מר אכזר
זרובבל

ועל השטויות האלו אמנות לעם משפריצה כסף?
תרגעו, אף אחד לא מנסה לחדור לכם לפרטיות. כשהפרטיות שלכם תהיה מעניינת - אז ינסו לחדור. (אולי)

אי-מייל פורסם ב-23:05 ,24/04/2007
4
such simplistic paintings
אלמוני

as known for long. political intentions are no exuse for illustrative,uninspired art. too bad.boring

פורסם ב-16:48 ,01/05/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה